פורום יחסי הורים-מתבגרים

שלום רב. יש לי חברה גרושה, אשר בעלה חי בחו"ל (רואה את הילדים פעם- פעמיים בשנה). הם חיו בחו"ל וחברתי הגיעה לארץ עם הילדים לפני כשלוש שנים. יש לה שלושה ילדים- ילדה בכיתה ב', ילד בכיתה ג' ומתבגר בכיתה ח'. שלושת הילדים עם בעיות רגשיות. הקטנים מקבלים טיפול רגשי (הבת בביה"ס והבן במסגרת פרטית) ושניהם גם מקבלים טיפולים בריפוי בעיסוק מסיבות שונות. הגדול- בכיתה ח', מאובחן כהיפראקטיבי עוד מתחילת בי"ס יסודי ומקבל ריטלין. גם הוא עם בעיות רגשיות לא פשוטות, מטופל על ידי פסיכולוג (דרך בי"ס) קיבל חונכת מטעם ביה"ס ועכשיו עומד לעבור אבחון באנגלית (שפת האם שלו) כדי שיוכל לקבל גם שילוב. הגדול- לא מכין שיעורים, לא נראה שמעניין אותו בכלל. היום חברתי פגשה את המורה שלו ונאמר לה כל הציונים שלו נכשלים ושהוא מועמד להשאר כיתה בשנה הבאה. המימד החברתי הוא היחיד שנותן לו מוטיבציה כלשהי כרגע וקיים חשששזה יצור קושי מאוד גדול אצלו. כשהמורה אמר לו את זה, לא ברור עד כמה זה הטריד אותו. הוא מאחר לבי"ס באופן קבוע, מתקשה לקחת אחריות בכל תחום בחיים (כל דבר ששואלים אותו נענה ב 'לא יודע'). מתנהג בצורה ילדותית מאוד לגילו, ביחס לבני גילו. בגלל שלקח איזשהי תרופה אחרת בחו"ל (להיפראקטיביות) נפגעה גדילתו והוא גם נראה קטן פיזית בצורה משמעותית מבני גילו. חברתי לא יודעת מה לעשות ולאן לפנות. היא בעצמה מתקשה להתמודד, מרירה ואין לה הרבה סבלנות לילדים. יש המון צעקות בבית שלהם, ריבים בין הילדים והפגנה של חוסר סבלנות רבה מאוד מצד החברה כלפי ילדיה. עם זאת, היא מחפשת תשובות ולא יודעת מה לעשות. רציתי להתייעץ כדי לשמוע מה ניתן לעשות כדי לעזור להם לצאת מהמצב הזה, הבלגן וחוסר השליטה הזה. האבא לא ממש מעורב בקטע החינוכי, וגם כשכן- מגיב מתוך לחץ בצורה לא אמפתית ולא בונה. חברתי התחילה טיפול פסיכולוגי אך נטשה אותו כשהרגישה שזה לא ממש עוזר לה.

היא מרגישה בתוך תהום ולי חבל על הילדים.