פורום יחסי הורים-מתבגרים

שלום לך,

את מתארת מצב מאוד מבלבל מבחינה רגשית - את אוהבת בן אדם שמצופה ממך כביכול לשנוא, את לא יכולה לדבר על כך עם אף אחד (כי זה מעורר כעס מצד האימא). ראשית, אנחנו לא תמיד בוחרים את מי לאהוב, זו לא החלטה ברורה שאנחנו מקבלים יום אחד כשאנחנו קמים בבוקר. ולכן, את בהחלט יכולה לאהוב אדם גם אם זה נראה לך לא הגיוני. דבר שני, אני שומעת שיש הרבה הטלת אשמה על האישה השניה, הדבר ברור - בגלל הקשר שלה עם אביך התפרקה המשפחה ואתץם לא ביחד. עם זאת, חשוב לזכור שיש פה עוד צד לענין - אביך החליט לעזוב, סביר להניח שהיא לקחה אותו בכוח, באיומים ונגד רצונו. אם תביני שהחאיות לפירוק המשפחה לא מוטלת אך ורק על האישה השניה, אולי יהיה לך יותר קל לגלות שאת מחבבת אותה. ולסיום, אולי זה לא כל כך חשוב, אך אין אבחנה פסיכיאטרית "פסיכופתיה". אני לא יודעת מאיפה המידע על האבחנה, למה את משתמשת ביחס אליה במונחים פתולוגיים כמו פסיכופתיה ושקרנות פתולוגית. יכול להיות שהיא אישה לא ישרה, אולי לא נחמדה, אולי אפילו מניפולטיבית (שוב - אני לא מכירה אותה, יכול להיות שהיא נפלאה וטובה), אך כל אלה תכונות אנושיות נפוצות למדי.

תחושת האשמה שלך גורמת לך למצוקה רבה. את לא אשמה בזה שאביך עזב, ואת לא אשמה ברגשות שיש לך כלפי האישה.