פורום יחסי הורים-מתבגרים

שלום ליאת ,
לא מזמן חגגתי יום הולדת 16, לומדת בכיתה י', יש לי אח קטן בן שנתיים .
אני מאוד אוהבת אותו , להורים שלי לקח כמעט עשור להיענות לבקשתי ולהביא אח קטן . כשהוא נולד הרגשתי שסוף סוף קיבלתי אותו ... את המתנה שכ"כ חיכיתי לה .
יש בינינו 14 שנה הפרש, אמא שלי מרגישה עם זה טוב , נוח לה עם זה שאין את הקנאה ואת ה"את אוהבת אותו יותר ממני" .. אני משתדלת לעזור לה בבית , כל עוד אני לא לומדת ... אני פרפקציוניסטית וכל ציון שלי חייב להיות מ-90 ומעלה , חשוב לי להצליח . לכן , את רוב הזמן שיש לי אני מקדישה ומשקיעה בלימודים , שיעורים פרטיים , עבודות הגשה , מחוייבות אישית ... כמעט שלא יוצא לי לראות את אחי , ואם כן , אני עסוקה בלשלוח אותו חזרה להורים כי אני מכינה שיעורים... מעגל החברים שלי מצומצם- גם איתם אני לא נפגשת . אני לא מתחברת לחברה כולה, למה שכולם עושים או אוהבים לעשות ... אני שומרת על עצמי ונשארת עצמי למרות שאני מסתדרת עם כולם וכולם מסתדרים איתי. הדימוי העצמי שלי דועך בגלל בעייה רפואית שמונעת ממני להרגיש ביטחון עם אנשים או עם בנים - אני חיה על מצב אוטומט- לימודים ושינה. אם אחי עדיין ער וסיימתי שיעורים מוקדם , אני עייפה , ואת האנרגיות והחלל החסר אני ממלאה עם המוזיקה והמחשבות , חייבת זמן לעצמי .
גם בשבתות , אני מנצלת את הזמן לשינה טובה , ללמידה למבחנים, הבנה עמוקה של החומר - שוב מתעייפת , שוב נכנעת למוזיקה.
בעצם יוצא , שביקשתי מתנה כ"כ גדולה , שכ"כ התקשו איתה , וכשקיבלתי אותה, אני לא עושה איתה כלום . אני לא משקיעה באחי זמן , כשהוא רואה אותי אני רק צועקת עליו שלא יפריע לי לעשות שיעורים ... לפעמים נדמה לי שהוא שונא אותי ... את הזמן הפנוי שיש לי , אני מכניעה ומתמסרת למנוחה האישית *שלי* , אין לו כ"כ דמות של אחות גדולה בבית ... אין לי סבלנות לשבת ולשחק איתו , המקסימום ששרדתי היה פעם שעה שלמה . אני מרגישה רע עם זה , אני לא יכולה להרים או להשתולל עם ילדים קטנים (בגלל הבעיה שיש לי) ואני מרגישה כאילו אם זה לא זה , הם נהנים פחות .
אני רוצה שלאחי יהיו זכרונות טובים ממני ... אני רוצה להיות סבלנית וטובה אליו, להיות אחות גדולה טובה ואמיתית ...
אני לא יודעת איך , הרבה דברים מונעים ממני זאת - בבקשה ממך עזרי לי .