פורום פסיכולוגיה

אני בת 24 , גרה עדיין עם ההורים, אין לי חבר, אני מאוהבת למעלה משנה בבחור מהעבודה שלא יודע כלום... בהתחלה לא הרגשתי כלפיו כלום אבל לאט לאט הבנות בעבודה הכניסו לי אותו לראש.. אני לא יודעת אם אני באמת מאוהבת בו או שזאת סתם פנטזייה.. אני לא מספרת לו מה אני מרגישה כלפיו מכמה סיבות: א) אני מפחדת מהתגובה שלו. ב) אני יודעת איזה בחורה הוא מחפש ולא נראה לי שאני עונה לדרישות האלו. ג)אני ביישנית..... הבחור הזה הוא בן אדם טוב והוא מתייחס אליי כמו אל אחות, אבל לא יותר מזה... הבנות בעבודה אומרות לי שנראה להן שהוא ביישן ושאולי הוא מאוהב בי...אבל בשנה שחלפה לא הרגשתי לרגע שהוא מתבייש ממני...הוא מספר לי כל הזמן על הבחורות שהוא מכיר... בתחום העבודה: אני עובדת בעבודה שאני לא אוהבת..... כולם אומרים לי שאני צריכה להגיד תודה שיש לי בכלל עבודה , כי המצב בארץ לא מזהיר , במיוחד לא בבאר שבע.. בתחום הרומנטי: אין לי חבר , הקשר הכי ארוך שהיה לי עם מישהו נמשך רק חודש אחד..וזה היה גם הקשר האחד והיחיד מסוגו.. יצאתי לבליינד דייט כמה פעמים אבל לא יותר מזה... אני ביישנית, בתולה, חסרת ביטחון בגלל שאני מלאה...אני לא שמנה אבל גם לא רזה..כל הזמן הייתי מלאה...

בתחום הלימודים: אני לא יודעת מה אני רוצה ללמוד...

בתחום האסטתיקה: אני מזניחה את עצמי...אני לא מתאפרת, לא מסדרת את השיער...ממש כמו אחת בת 90....הדבר היחיד שאסטתי אצלי זה הבגדים....

אם יש מישהו שמוכן לעזור אז בבקשה ...אני מצידי כבר התייאשתי...ואני יכולה להישאר כך בודדה רווקה זקנה ובתולה גם עד גיל 100...

מחכה לתגובה אם יש..

תודה