פורום פסיכולוגיה

הנני נשואה + כבת 40+. בעל דואג בעזרה בבית ובפרנסה. אך יש לו בעייה שלצערי השלמתי איתה והיא: שאינו מסוגל להביע רגשות: מחמאות, פירגון וחום לי ולילדי- ממש יבש. והנני ההיפך הגמור, הוא מביע בשפה שלו כגון :ליטופים לפעמים ובזה נגמר, אך טוען שאוהב אותי מאד. גם קונה לי מתנות בימי הולדת. שאלתי היא: אני מרבה לתת לילדי תשומת לב , חום, מחמאות ופירגון- גם כי מגיע להם אך יותר אני מפצה אותם את מה שאני לא מקבלת, אך מראה להם בלי גבולות חום. ז"א: כל פעם שגופי ונפשי דורשים וזקוקים באותו רגע למילה טובה ולחום - אני מייד מעניקה לילדי גם אם לא הגיעה להם באותו רגע גם בלי סיבה לכך - וע"י כך אני נרגעת- האם זוהי תופעה נורמלית?

ויש לציין שאני "קוצרת פירות טובים מאד" - יצאו לי ילדים לתפארת שכל אמא היתה מאושרת עם ילדים מחוננים ובריאים בנפשם כמו ילדי.... אך אני לצערי מיובשת וסובלת מחוסך חום- כאילו התחתנתי עם בעל אילם. השלמתי לצערי, לשיחות אינו מוכן ללכת, כי טוען שזה מיותר וזה אופיו ולא אוכל לשנות מאומה, וכך נגזר עלי לחיות איתו עד 120.

אני חוששת שיום אחד לא אחזיק מעמד ובלית ברירה הוא יגרום לי שאבגוד בו, כי לכל אשה יש צרכים משלה, לא כן?

אשמח לקבל תשובה וטיפים לשיפור חיי העלובים.......אגב, אני אשה מאד מטופחת, מתפקדת יפה בבית ועובדת במשרה מלאה ומכובדת מחוץ לבית וישנן פיתויים - אך אני חוששת שיום יבוא ואגשים אותם כי פעם אחת חיים...... - תודה על הסבלנות בקריאת מכתב כואב זה ומצפה לתשובה.