פורום פסיכולוגיה - ראש הפורום

אינני יודעת מה לעשות בלי לפגוע באף אחד....

ע(24.11.2001, 23:18)

המכתב ארוך, אבל אנא קראי ועני לי. חייבת עצה.

אני בת 23. יש לי חבר, בן 26, אותו אני מאוד מאוד אוהבת ומעולם לא הרגשתי טוב כל כך עם מישהו בעבר, כפי שאני מרגישה איתו. בילינו יחדיו המון והיינו כל כך מאושרים, דיברנו על חתונה וידענו שניינו ללא כל ספק שזהו זה ואנו נינשא מתישהו בעתיד.

כך היה למשך 6 חודשים.

עד שהגיע היום בו נמצא גוש - גידול סרטני בגופו של חברי. החל מאותו יום חרב עולמו של חברי עליו ועולמי שלי - עליי. פתאום התנפצו להם כל החלומות על מגורים משותפים, חתונה, ילדים וכל הויכוחים שנראו בעבר עקרוניים - פתאם התגמדו ועמדה מולינו הרעה הזו.

בכל יום ביליתי לצידו ונסעתי עד אליו (גר רחוק) כדי לעבור איתו כל שלב בבדיקות, בנסיעות למומחים, בהתייעצויות ולנתי בביתו ימים ושבועות. באתי לבית הוריי רק כדי לקחת בגדים וכשנאצלתי לעבוד - עבדתי. מיד כשסיימתי - נסעתי להיות איתו. הוא התחיל לקבל טיפולים כימותרפיים וישנתי עימו ועם אימו בבית החולים, כשהוא עבר את הנורא מכל.
הוא לא הבין למה אני לא עונה לטלפונים של הוריי לידו ולמה אני נעדרת מהבית שלי לכל כך הרבה ימים, הוא לא ידע מה אני עברתי בבית - כשהייתי שם. הוא לא ידע שהחל מיום קבלת התוצאות הנוראיות של כל הבדיקות - הוריי וסבא שלי היו מטיפים לי ללא הרף שעליי להבין שלא ייצא ממני ומחברי שום דבר ושאין סיכוי שאנו נתחתן ושאין סיכוי שהם יתנו יד לנישואין אלו. הם אמרו שגם אם הוא יעבור את זה כעת, זה עדיין יכול לחזור בעוד שנה, שנתיים, ארבע שנים, ואז הוא יכול לא לצאת מזה, שזה יכול לעבור לילדים שלי בתורשה, שאני אמצא את עצמי אלמנה צעירה עם ילדים ולא אוכל למצוא בן זוג אלא רק אעבור מגבר אחד לאחר - מגרוש לאלמן לפרוד ושלילדיי יסבלו מזה מאוד, הם הוסיפו עוד - שאני אצטרך לחיות בצל המחלה הזו כל חיי - עם בעלי, ילדיי לכשיגדלו - כל גוש שיצוץ להם או בלוטה - מיד אפחד שזה הסרטן. (אציין גם שאביו נפטר ממחלת הסרטן). הם אמרו לי גם שאני אצטרך להקים בית בכוחות עצמי ולפרנס אותו שכן הוא יפוטר מכל עבודה ולא יוכל לפרנס אותי ואת ילדינו. זה מה שאני שמעתי כל הזמן והוא לא ידע.

למרות כל זה, אני אוהבת את חברי מאוד ואף יותר מתמיד. כל פעם שאני רק חושבת על שעלינו להיפרד, אני מתייפחת מבכי כי אני יודעת שהם צודקים ושמה שהם אומרים הוא נכון והם סה"כ הורים שדואגים לילדתם ומי שיצטרך לעבור את זה - זו אני. מצד אחר, מצפוני אינו נותן לי לעזוב אותו בשעה קשה זו.

לאחר תקופה - נחשף הכל בפני חברי, לצערי. אז התחילה לה תקופה נוראית שבה חברי אינו מעוניין להיתקל בהוריי, הוריי אוסרים עליי לישון אצלו ודורשים ממני לצמצם את הקשר אט אט עד לנתק מוחלט. סבא שלי, אותו אני אוהבת מאוד מאוד ומכבדת מאוד אותו ואת דעותיו - לוקח את כל הסיפור הזה מאוד מאוד ללב. אני חוששת לבריאותו ובכל הזדמנת מנסה להרגיע אותו בכך שאני אומרת לו שאני בטוח לא אנשא לו ושאני פשוט לא יכולה להיות כל כך חסרת מצפון ולזנוח אותו בשעה זו. זה מניח את דעתו עד שהוא שומע מאבי שאני וחברי מתראים המון ומדברים המון ושאני סתם משקרת לכולם בעיניים ושאני כן מתכוונת להישאר איתו. אני נתונה לסנקציות רבות ממשפחתי וכל השיחות שהיו לי עימם לא עוזרות לי והם החלטיים מאוד ביחס למה שעליי לעשות בקשר לחברי.

כיום אנחנו עדיין נפגשים - הוא בא לראות כשהוריי בעבודה, אינני יכולה לישון אצלו - כפי שאמרתי. הוא עושה נסיעות ארוכות. חברי מאוד נחוש להישאר איתי למרות הכל ומקשה עליי מאוד באהבתו הרבה אליי. אינני יכולה לפגוע באדם שכל כך אוהב אותי, מפנק אותי. בביתו של חברי מתייחסים אליי כאל מלכה. חברי הציע לי שנעבור לגור ביחד - נשכור דירה ושאני אתנתק מהמשפחה שלי. זה נשמע מצויין, כי נראה כאילו שהוריי הם הרעים. אבל זה לא ככה. הוריי ממלאים את תפקידם כהורים - וכופים עליי להמנע מקבלת החלטה שתגרום לי המון סבל וצער בעתיד. בשביל מי הם יוצאים ה"רעים"? בשבילי! וסבא שלי - הוא לוקח כל כך קשה את הסיפור הזה וידע על מקרי מוות מן המחלה הנוראית הזו מקרוב. כל זה גם משפיע על בריאותו של סבי.

אני יודעת שאני לא אהיה מוכנה להתנתק ממשפחתי. אינני יודעת אם אוכל להתמודד עם המחלה הזו. בטח שלא אם אני לבד, בלי תמיכתה הנפשית של משפחתי. אולי אני ילדה, אבל זה ככה. אני עדיין לא בשלה למרוד בכל המשפחה שלי שאוהבת אותי גם כן.

וגם לא לעזוב את חברי שגם אותו אני אוהבת מאוד וגם בו אינני רוצה לפגוע - אני מודעת להשפעה החזקה של התמיכה הנפשית בחולה הסרטן על בריאותו הפיסית - איך אומר לו, מה שהוא כבר יודע שאני חושבת, אבל הוא לא מבין ולא מקבל ולא מוכן להקל עליי בשום אופן. הוא יודע שאני נתונה ללחצים ואמרתי לו שהסיכויים שייצא מאיתנו משהו הוא קלוש ושואף לאפס. למרות זאת מתעקש שכן יכול לצאת מאיתנו משהו ושאם אלחץ על הוריי או אברח מהבית, אז אחרי הילד הראשון כולם יבואו והכל יסתדר. אמרתי לו שזה יהרוד את סבא שלי ואז אי אפשר יהיה להחזיר את הגלגל אחורה ושאינני רוצה בכך.

מה עליי לעשות??.....