פורום פסיכולוגיה

שלום רב ,ברצוני להתייעץ בעניין בני בן ה-7 לאחרונה (חצי שנה) בני מתנהג בצורה מוזרה הוא נעשה שטלתני ומציב תנאים ולעיתים ממש מפגין אגואיסטיות בני הוא הבן הבכור ואח לשתי אחיות בנות 2 וחצי שנה שאליהן הוא מתנהג בצורה אכפתית ויפה אולם אלי אימו הוא מציב כל הזמן תנאים כמו למשל הוא שואל אותי אמא את יושבת קדימה (לעיתים נהג לשבת קדימה היות ואני הייתי יושבת עם התינוקת ) וכשאני עונה כן אז הוא אומר טוב אז אני לא בא איתכם או הוא שואל אותי אם אני הולכת לקנות לו משהו ובאומרי לא הוא משיב אז אני לא בא איתכם הוא תמיד רוצה שנשים את השירים שלו והיות ואני מתייחסת אליו כאל אדם בפני עצמו אז אני בוחרת לתת גם לו את היכולת לבקש את שיריו אך התחושה שלי היא כי העניין יוצא משליטה לפעמים ולמרות כל השיחות שאני עורכת איתו בעניין ניראה כי אין ממש שינוי ממשי למרות שהוא מבין כך לפחות הוא מעיד,ואומר כי ישנה את גישתו . בני היה בן יחיד משך 5 שנים ואני נתתי לו כל שיכלתי וחרגתי בנתינה היום אני יודעת לזהות שטעיתי בגדול היות והוא נטול הערכה ותמיד חושב שמגיע לו קודם ואם אני קונה משהו לאחיותיו הוא מתמלא קנאה.

שאלתי היא האם עלי להמשיך בדרכי לטפטף עוד ועוד עד שהוא יבין שעליו לשנות את התנהגותו( עלי לציין שיש ביני לבין בני מערכת יחסים יפה וכנה והסברתי לו שטעיתי עימו ועלינו לשנות יחד את הטעות) או שאולי עלי לנהוג עימו ביד קשה יותר ? כמו כן לא פעם הוא מגיב בצורה בוטה של צעקות או של טריקת הדלת בחדרו כמובן שאיני עוברת לסדר היום על כך אך אני מרגישה קצת חסרת אונים האם אני מתנהגת נכון בגישה "הפסיכולוגית" של שיחות על גבי שיחו ת ?

אשמח לתשובתך