פורום פסיכולוגיה

שלום,

לא מזמן חגגתי את גילי המופלג 24 ויודעת אני שאביבים רבים עוד לפני, אך עדיין...

אני אדם מאוד רציונלי. מעטות הפעמים בהן אני פועלת ע"פ האמוציות. זאת הסיבה אולי שאף פעם לא היה לי קשר זוגי (ארוך). אני גדלתי בבית עשיר, משפחה משכילה וקיבלתי הרבה חום ואהבה. אין לי דרישות גבוהות ואני גם הבנתי שבחיים אצטרך להתפשר על דברים כאלה או אחרים.

בחיי פגשתי בחורים רבים, אך כשראיתי שהנתונים (משפחה, השכלה וכו...) אינם מתאימים החלטתי לא לפתח את הקשר שכן כבר מהתחלה אני ידעתי שאין סיכוי להמשכיות וחבל (על הזמן וכאב הלב של שנינו).

עתה פגשתי בחור בן 30, (תמיד אני מתחברת למבוגרים ממני), הוא ההפך הגמור ממה שתמיד רציתי בבן הזוג. הוא מגיע מרקע משפחתי פגום, הוא לא למד וגם המראה החיצוני שלו לא ממש כמו באגדות.הוא בחור מקסים, יודע לעבוד קשה למחייתו ותמיד יש לנו על מה לדבר. הכי חשוב... תמיד נחמד לנו אחד במחיצת השני.

התנתקתי ממנו, משום שהייתי רציונלית והבנתי שעתיד כמו שאני רוצה לא יהיה לי איתו, אך עדיין בתוך תוכי רציתי מאוד להיות איתו ןלכן אחרי שהוא ביקש ודיברנו חזרתי אליו.אמרתי לעצמי שאני רוצה לחיות את הרגע בלבד. פעם אחת.

אחרי שבועיים חזרתי לעצמי ושוב נפרדנו. הבנתי שאני יותר רציונלית ממה שאני חושבת ואני כבר לא שולטת בזה. בתוך תוכי התמוססתי מגעגועים. עתה הוא מנסה להחזיר אותי שוב. ואני מחזיקה את עצמי. מצד אחד אני מאוד רוצה להיות איתו. לתת לרגשות שלי קצת ביטוי. לא לחיות כל הזמן עם הראש, אך מצד שני אני מפחדת ממה שצופן לנו העתיד המשותף....

אין לי מושג מה לעשות, הוא יודע שאני רוצה ליהיות איתו ולא מבין למה אני מתנתקת ולכן הוא ממשיך לחזר אחרי.

אודה לך מאוד לעצה שאולי תנחה אותי (כמה שיותר מהר).