הוספת הודעההוספת תגובה פורום דיכאון אחרי לידה - ראש הפורום

דיכאון אחרי לידה

סיגלית(8.10.2010, 13:27)

לפני כמעט 4 שנים ילדתי את בתי השנייה. בשבוע 26 להריון היתה לי ירידת מים והתאשפזתי בבית חולים עד שבוע 29 כאשר אז היתה לי היפרדות שליה והיו חייבים ליילד אותי. לכאורה היא נולדה במשקל 1400 ק"ג ובהתחלה הכל היה תקין לאחר שבוע מצבה החל להידרדר היתה זקוקה להנשמה וכו'. מספר לא מעט של פעמים היא כמעט ומתה לי בידיים עקב הפסקות נשימה קשות. לאחר בערך חודשיים הכל הסתדר וחזרנו הביתה. היא היתה מחוברת במשך שנה למוניטור נשימתי ולכאורה חשבתי שעברנו את זה. מכיוון שהייתי מאוד עסוקה בלטפל בילדה כניראה שכחתי שאני צריכה לטפל בעצמי. היום ארבע שנים כמעט אחרי אני מגלה שבעצם הכתפיים שלי כבר עייפות מכדי להכיל את הכל. וזה מתבטא שבמהלך התקופה הזו רבתי עם כל בן אדם אפשרי בצורה קיצונית עם ההורים והאחים לא דיברתי קרוב לשנה. אני ובעלי נפרדנו כי חשבתי שזה מה שיעשה אותי מאושרת אבל לצערי ממש לא היום חזרנו להיות ביחד. אני מרגישה שאני חייה כמו רובוט אני אוהבת את הבנות שלי בצורה מטורפת לעולם לא זנחתי אותן אבל אני חשה שהכל נעשה מאולץ כי אני חייבת לקלח ואני חייבת להכין שיעורים ואני חייבת להאכיל אותן ואני חייבת למצוא להן את החוגים הכי טובים שיש ואני חייבת לקחת אותן לסיפרייה וכו' אבל זה לא נעשה בצורה מושלמת זה נעשה כי אני מרגישה שאני צריכה לעשות זה לא נעשה עם חיוך זה נעשה בגלל הרצון המתמיד לשלמות הייתי רוצה להגיע למצב שאני יושבת לעשות עם הילדה פזל ואני לא מרגישה באותו הרגע צורך לקום ולעשן סיגריה אני רוצה להשלים עם זה שמותר לבת שלי לא לדעת שתי מילים למבחן באנגלית ושזה בסדר ושזה לא כישלון שלי והסיפור איתן עוד ארוך. (אני חייבת לציין שמעולם לא חשתי שום צורך לפגוע בהן או בעצמי אלה להפך בגלל המצב עם הילדה שנולדה למדתי להעריך את החיים ולנסות למצא בהם כל דבר.)

הפסקתי לטוס מאז הלידה כי אני תמיד בטוחה שהמטוס יתפוצץ דווקא שאני בעלי והילדות עליו. כול פעם שאנחנו צריכים לנסוע נסיעה ארוכה אני בטוחה שנעבור תאונת דרכים ואני יושבת כולי מתוחה באוטו. אני כול הזמן מפחדת שיתקשרו להודיע לי שחלילה מישהו מההורים שלי נפטר. אני לא נוסעת עם הבנות באוטובוס כי אני מפחדת מפיגועים.

החיים נמשכים בשגרה אני נפגשת עם חברות אני יוצאת לבלות אני רוקדת אני שותה ואני נהנת אבל אף פעם אני לא מרגישה שזה משהו שבה מבפנים אלה איזה הצגה שלמדתי לשחק אותה טוב.

לא מזמן החלטתי שאם אני יעשה הגדלת חזה אני יהיה מאושרת ולפתע גיליתי שאני לא, אם אני ימכור את הבית המשותף ויעבור לבית קרקע אז אני יהיה מאושרת והנה שוב פעם לא. אני כול הזמן מנסה למצוא את האושר הסביבתי ולא את האושר הפנימי שלי. עכשיו הגיע הזמן שאני ימצא את האושר האמיתי שלי כדי שלבנות שלי לבעלי ולקרובים שלי יהיה נעים להיות בסביבתי כדי שאני יוכל לחייך לבנות מבפנים ולא רק להזיז את השפתיים.

תעזרי לי