פורום דיכאון אחרי לידה

שלום לאנונמית בת 30,

גם אני אמא לילדה בת שנה וחצי עוד מעט שעדיין נמצאת איתי בבית, וקודם כל אני רוצה לחזק אותך ולגלות לך שתחושת הבדידות האין סופית הזו קוראת שאת הופכת להיות אמא. את בעצם מרגישה שכל האחריות היא עלייך ואת מסתובבת עם התינוק/ת אך עדיין בודדה,ולאן נעלם כל הכייף הזה שרואים מישהי שמסתובבת עם עגלה ויש לה תינוק מקסים? לאן כל זה נעלם, יש תחושה של ריקנות וריק גדול למרות שיש לך תינוק שממלא לך את סדר היום. אני לגמרי יודעת על מה את מדברת, ויחד עם זאת תחושת הפספוס והטעות של לא לחזור אל מעגל העבודה שיתכן ואת שומעת את חבורתייך חוזרות לשגרה הרגילה, הילד בגן, ויש סדר יום.ואולי אפילו הן רומזות לך למה לא חזרת?

אין ספק שיתכן שאת מרגישה תחושת פספוס כיוון שכל כולך נמצאת עכשיו בנתינה, נתינה אין סופית לתינוק/ת שהבאת, בעצם אין משהו אחר שכרגע ממלא אותך חוץ ממנו/ה. ואת צריכה לדאוג קודם לצרכיו ואח"כ לעצמך.

אני יכולה להמליץ לך מניסוני כאמא (שאולי את מוותרת ומבטלת את עצמך מידיי)שרצוי ואף מומלץ לצאת לפחות פעם בשבוע עם חברות או לעשות פעילות של שעה וחצי כלשהיא שעושה לך טוב (זה יכול להיות אפילו קניות לבית,הליכה בחוץ שפותחת אפיקי מחשבה נוספים ועוד) רק את לעצמך,כמוכן,ישנה תמיכה ושיתוף נשי בפורומים/קהילות/קבוצות בפייס של אמהות לאחר לידה שנשארות בבית, ישנם גם מפגשים מהסוג הזה לנשים בדיוק כמוך שנשארות בבית והן נפגשות עם התינוקות בפורום ביתי כלשהוא שבו הן חולקות אחת עם השנייה את קשייהם בהתמודדות עם כל המצב. (תינוק, בן זוג, עבודה, גידול הילד חוסר מימוש עצמי ועוד)..

אני מקווה שהצלחתי לתת רעיונות שיכולים לעזור לך.

שיהיה לך בהצלחה.

הדר כץ - מנחת תהליכי שינוי וצמיחה אישית