הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

תשובה לאמא - גמילה

גיא ניב(6.5.2011, 17:34)

שבת שלום לאמא,

את מתארת את בנך בן 4 ביולי, שאינו גמול עדיין.

מתוך הודעתך ניתן להבין כי הוא עושה פיפי בשרותים - בגן בלבד,

ולעומת זאת, בבית הוא בוחר לעשות את צרכיו בתחתונים, וצרכיו נראים על הרצפה ועל הספה.

את שואלת - מה עושים ?

נראה מתוך הודעתך כי ילדך מבצע 'אבחנה' בין עולם הבית ובין עולם הגן.

זהו החלק האופטימי בהודעתך, מכיון שהדבר מלמד, כי בנך יכול גם אחרת. בנך יכול לעשות את צרכיו בשרותים, כשהוא בוחר כך.

בד"כ כשילד מתחיל את תהליך הגמילה, אזי הן ההורים והן צוות הגן, נוטה 'להזכיר' לו ללכת לשרותים ולעשות שם את צרכיו. כך הילד לומד שההורים הינם האחראיים על תהליך הגמילה. לפעמים, ישנם ילדים המפרשים זאת כרצון של ההורים לשלוט עליהם, דרך ה'איזכור' ללכת לשרותים. במצב כזה, הילד רוצה להחזיר את השליטה לעצמו, באמצעות עשיית הצרכים בכל מקום, רק לא בשרותים - בבחינת - אני שולט עליכם ולא אתם שולטים עלי. וכך מתפתח לו מאבק שליטה בלתי רצוי, שכל הצדדים מפסידים בו.

זו אגב הסיבה, שאין צורך להשתמש במושג "ברח לו" או "הוא פיספס" כי אז מעבירים את האחריות אל הסוגרים שלו, במקום לבחירה המודעת של הילד ! כאשר הילד לא אחראי למעשה ולתוצאה, אין למידה ואין שינוי.

המלצתי הינה להעביר את האחריות לתהליך הגמילה אל ילדכם, ובאופן מלא ומוחלט. זוהי החלטה שאתם מקבלים והינה חד-חד ערכית ללא שינוי. החלטה זו דורשת מכם לקחת שלושה צעדים אחורה, ולאפשר לו בחירה מלאה לגבי מתי הוא עושה את צרכיו והיכן הוא עושה את צרכיו. זאת מכיוון שבאופן הבסיסי אינכם יכולים לשלוט על העיתוי של הצורך ואינכם יכולים גם לשלוט על בחירתו היכן לעשות את צרכיו. יחד עם זאת יכולה להיות לכם השפעה על בחירתו.

כך אתם מצהירים בפניו שמהיום והלאה, אתם סומכים עליו ומאמינים בו שהוא בוגר ומסוגל לבחור בעצמו מתי לעשות את צרכיו והיכן.

ההצהרה הזו, והחלטה שלכם להפסיק לחלוטין 'להזכיר' לו (ולא כי מנסים ואח"כ מתחרטים, אלא באופן עקבי עד שהוא גמול לחלוטין) - כבר יכולה לעשות את השינוי המיוחל. צריך לקחת בחשבון שאחרי הצהרה כזו, הוא ירצה לבדוק את העקביות שלכם, ובמשך יומיים שלושה הוא אף יסלים את עשיית צרכיו בתחתונים, על הרצפה ועל הספה והשטיח.

כאשר הוא בוחר לעשות את צרכיו בשרותים, חשוב להתייחס ולפרגן לו על בחירתו כילד בוגר, שעשה את הבחירה המתאימה (להתייחס קצרות ולהמשיך הלאה, מבלי לעשות 'חגיגות' כדי שלא להפוך זאת ל-Issue המרכזי בבית).

כאשר הוא בוחר לעשות את צרכיו בתחתונים - חשוב להתייחס באופן אמפטי (כי הרי הוא לא עשה זאת נגדכם, אלא עשה זאת כדי לחוש שהוא מחזיר לעצמו את השליטה - כלומר הוא עשה זאת למען עצמו) ולציין בפניו כי אתם מבינים שהוא בחר לעשות קקי בתחתונים ועל כן כעת לא תוכלו להמשיך להיות ביחד / לשחק ביחד, מפני שהוא צריך להחליף לבגדים נקיים ויבשים. כלומר הוא צריך כעת ללכת לחדר האמבטיה, להתפשט, להכניס את הקקי מהתחתונים לאסלה, ואח"כ להכנס למקלחון/אמבטיה ולהתקלח, ולבסוף להתנגב וללבוש בגדים יבשים. רצוי שיעשה כל זאת בעצמו, אלא אם הוא צריך עזרה מכם ואז עוזרים ויוצאים.

כאשר הוא בוחר לעשות קקי/פיפי על הרצפה ו/או על הספה, מבקשים ממנו לקחת את הסמרטוט-רצפה ולנקות את האזור שהתלכלך. הבקשה אינה באה ממטרה להשפיל אותו, כי זו אינה כוונתכם - אלא מתוך רצון לשקף לו את התוצאה הטבעית של הבחירה שלו. כשאתה מלכלכך - אזי אתה מנקה.

ואח"כ הוא מתבקש להתפשט לנקות עצמו ולהתלבש בבגדים יבשים ונקיים בעצמו.

כאשר אתם משקפים לו תוצאה באופן אמפטי - ולא בנימת כעס, או תסכול,

יש סיכוי שהוא יבין שאינכם נאבקים בו, וכי אינכם רוצים לשלוט עליו, וכי אתם מעבירים אליו את מלוא האחריות על תהליך הגמילה. באופן כזה, אתם מאפשרים לו לבחור אחרת. כי כשהוא חווה את התוצאה של מעשיו, והתוצאה מהווה 'מחיר' מבחינתו, יש סיכוי טוב שהוא יבחר אחרת. כלומר יבחר ללכת לעשות את צרכיו בשרותים, ולסיים זאת תוך זמן קצר, ולשוב ולהיות עמכם או לחזור למשחק וכו'.

את מוזמנת לשתף אותנו בהמשך.

בברכה,

גיא ניב.