הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

גיל שנתיים האיום

עידית קידר(22.5.2011, 11:10)

שבוע טוב לך יפעת,

שאלתך מצויינת ונשאלת במקום ובזמן הנכון-ולמה כוונתי?כהורים אנו חווים עם ילדינו שינויים בהתנהגותם ומסיקים מסקנות מהירות שמא קרה משהו, אולי לא נהגנו נכון, חוששים שמא היינו צריכים להיות ערניים יותר...וכו' מתוך כך, גם מגיבים אל הילדים: לעיתים בכעס "מה זו ההתנהגות הזו"?, לעיתים באכזבה "מה קרה לבתנו הרגועה"? לעיתים בחוסר סבלנות... אני שמחה שאת בחרת לעצור ולבחון את השינוי כדי להתחזק ולהגיב בצורה יעילה.

אז מתוך שאלתך אנחנו מבינים ואף מתעודדים מכך שבתך יכולה ומסוגלת לתפקד בשמחה, ברוגע ולהשתלב במסגרת החברתית - אין ספק שעובדה זו מרגיעה שהרי כולנו רוצים להכין את ילדינו ולדעת שהם יוכלו להסתדר במסגרות החיים. מעודד גם לראות שביתך יודעת איך עליה להתנהג ואיפה. אךעדיין נותרנו עם ההתנהגות בבית ועם הרצון שגם פה הדברים יתנהלו בנועם.

השינוי בהתנהגותה של בתך מאפיין כנראה את גילה - גיל שנתיים, הנקרא בספרות המקצועית בשמות רבים, כמו "גיל המרד" "גיל ההתבגרות הראשון" (לא מומלץ לקרוא "הגיל האיום") הוא גיל שבו ילדים מרגישים שהם כבר "גדולים", יכולים, רוצים לבטא עצמם ולהראות שהם מחליטים וקובעים-רוצים להיות עצמאיים. לעיתים, כשהם חשים שלא מתאפשר להם לקבוע ולהחליט הם פונים לדרכים פחות יעילות ונעימות ושולטים בדרכם: בכי, נדנוד, הרגזה. לכן הצעתי לך היא לראות את הגיל והמאפיינים שלו כהזדמנות לאפשר לבתך לקבוע, לבחור,להחליט - כמובן כמובן, בהתאם ליכולות שלה ולגבולות שאת מציבה לה. בהמשך נוכל לחשוב יחד איך ניתן לעשות זאת - אך בשלב זה חשוב לראות את ההתנהגות שלה כהתפתחותית - לא להיבהל מבכי אך גם לא להיכנע לבכי ולהגיב אליו כדרישה - לה מותר לבכות (זה הבית שלה,החממה שלה) אך את לא חייבת להיענות לדרישותיה ובוודאי לעצור אותה מלהכות. אשמח לענות בהמשך בברכה,

עידית קידר