הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

גן טרום חובה ושינה-תשובה

טלי פייר-משה(1.6.2011, 10:31)

יפית שלום,

אני קוראת בפנייתך כי את חוששת שמעבר לגן טרום-טרום חובה בשנה הבאה וגם לידת אח מספר שבועות לאחר מכן עלולים להיות שינוי דראסטי מדי לבנך בן כמעט שלוש. את מתארת ילד מפותח עירני פיקח.

עולה מדבריך ששינוי המסגרת החינוכית הוא נכון ומתאים הן מבחינת חוסר שביעות הרצון שלך מהגן הפרטי והן מבחינה כלכלית. למעשה, אם את תהיי מרוצה מהגן (ואני מניחה שבדקת שהוא אכן מסגרת ראויה ומתאימה לבנך)במידה רבה זה יהיה המסר שלך לילד ויש להניח שתוך זמן קצר הוא יסתגל למסגרת החדשה המתאימה לו. לידת אח ידועה כתקופה מורכבת לילד הראשון, אך כל ילד מגיב בעיתוי ובעוצמה אישיים לו. כך, שיתכן שבתחילה לא תהיה כל תגובה חיצונית ורק לאחר מספר חודשים, עם גדילתו והתפתחותו של האח הצעיר מתגלות תגובות קנאה ורגרסיה של האח הגדול יותר. מה שאני מנסה לומר הוא שאת מקדימה חששות לדברים - סיימו בשלום שנה זו, התחילו בשמחה את השנה הבאה, ולאחר הלידה בשעה טובה תתמודדו עם מה שיזמן לכם הזמן (כמובן שנשמח ללוותכם אם תצטרכו). הכנה נכונה של הבית ללידת האח החדש, הקפדה על זמן איכות אישי עם הילד הבוגר, הורים נינוחים שיודעים להקפיד על גבולות ושיגרה קבועה יקלו על בנך (וגם עליכם) מאוד.

לגבי ההתעורות לבקבוק באמצע הלילה, אכן מבחינה פיזיולוגית אין זה נחוץ וכנראה מדובר בהרגל נעים. לא כתבת האם בנך משתמש במוצץ.

אם את רוצה להפסיק (וכדאי) אפשר בהדרגתיות - קודם לעבור למים להניח לידו בקבוק ובלילות הראשונים לכוון אותו לקחת את הבקבוק (פחות מעניין מיים מחלב וגם אפשר להשאירו במיטה ושהילד יקח אותו לבד), הדרגה זו אומרת שיקח זמן עד שיפסיק להתעורר.

כדאי לך גם לקרוא יעוצים אחרים בנושא שינה שניתנו פה.

אפשר גם בדרך פחות הדרגתית, בה אינכם נותנים לילד דבר (חוץ ממוצץ, אם משתמש) וכאשר קם אומרים לו שעכשי8 לילה ולא אוכלים. משכיבים אותו ויוצאים מהחדר ל2-3 דקות (בהמשך להגיע עד 5 דקות) ושוב חוזרים ומשכיבים אותו וחוזר חלילה. זה מצריך מספר לילות ללא שינה, אך אם אתם מתמידים - הילד משתכנע שאתם רציניים ומפסיק להתעורר. חשוב לא לקחת אותו על הידיים ולא לדבר יותר מדי. להשכיב אותו ולצאת.

(אל תבהלו אם גם לאחר מספר שבועות של שנת לילה רצופה, עם לידת האח תחול רגרסיה וישובו ההתעוררויות...)

בהצלחה,

בברכה,

טלי פייר-משה