עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
כניסה של אח חדש לחייו של הבכור...
גיא ניב (13.6.2011, 9:23)מיכלי, שלום רב,
את מספרת על בנך, בן שנה ועשרה חודשים, שמאז שהגעת עם התינוק והאח החדש לביתכם - הוא אינו מוכן לאכול את הדייסה שהיה אוכל עד ליום זה בהנאה רבה.
את שואלת כיצד ניתן לשכנע את בנך שיאכל דייסה.
ניתן להבין את הדאגה המורגשת מתוך הודעתך, לאפשרות שבנך לא יאכל וייאבד משקל. זוהי אחת הדאגות העמוקות ביותר של כל ההורים. בודאי שחשוב לך שבנך יאכל היטב ויתפתח באופן תקין.
בהחלט ייתכן שיש קשר להתנהגותו של בנך ובין כניסת האח החדש הביתה.
במשך שנה ותשעה חודשים, בנך היה הילד היחידי בבית והרגיש כ'נסיך' כשכל הבמה שלו, והוא מקבל את מלוא תשומת הלב שלך.
מהודעתך לא ניתן לדעת, מהו משך הזמן ששהית בבית החולים לצורך הלידה. כאשר האבא ו/או האמא אינם משתפים את האח הבכור, במידע כלשהו לגבי מצב האמא לקראת הלידה ואחרי הלידה, וכאשר לא מאפשרים לו לבקר את האם בבית החולים ולראות את התינוק הנולד, אזי האח הבכור יכול להרגיש גם געגועים לאמא 'שנעלמה' למספר ימים ולפעמים אף הרגשת כעס.
יתרה מכך, מרגע שנכנס אחיו התינוק הביתה, חלה 'הרעה בתנאים' מבחינת האח הבכור. הוא אינו זוכה לאותה תשומת לב שזכה לה עד שנכנס האח החדש הביתה. הוא חש שיש בבית 'מתחרה' על תשומת הלב של ההורים. לפעמים האח הבכור חש שאיבד את מקומו בבית, והוא מרגיש מעין 'איבוד שליטה'. כדי להחזיר לעצמו את המקום, השליטה, ואת תשומת הלב של ההורים - האח הבכור בודק התנהגויות שיגרמו להורים להגיב ולהתייחס בעוצמה, שתאפשר לו לחוש הרגשת שייכות מתחדשת בבית.
מבחינת הילד - אין זה משנה אם תשומת הלב הינה שלילית או חיובית. מבחינתו מה שחשוב - זה תשומת לב נטו (ואף התוכן שלה אינו משנה לו).
זאת גם זאת, בנך למד שכאשר הוא נאבק איתך על הדייסה - את מוותרת ועושה הפסקה של אכילת הדייסה. הוא מבחינתו למד שכאשר הוא מפעיל 'כח' ומתעקש - הוא משיג את רצונו.
וכך, בחודש האחרון, נוצרה אווירה של מאבקי כח בינך ובין הבן. הוא מראה לך שהוא יחליט מה הוא יאכל, ואת רואה בו "עקשן כפרד" ויש להניח שאת מגיבה אליו בניסיונות שכנוע כאלו או אחרים.
במאבקי כח - כולם מפסידים !
כשבנך מצליח 'להכניע' אותך - הוא מעצים את כוחו ו'שולט בסיטואציה', ולומד שהוא המחליט בבית. כשאת מצליחה להפעיל 'לחץ' ו'לשכנע' אותו - זה יבוא על חשבון היחסים בינכם - כי בנך ימשיך לנסות להיאבק בך בדרכים אחרות, ואף להסלים את המאבקים... וחבל...
אני רוצה להמליץ לך לשנות את האווירה, ואת היחסים בינכם, ובכך תיצרי מצע שיאפשר לבנך לבחור אחרת:
א. כדאי לשתף את בנך במצבי הטיפול בתינוק החדש. אפשר להזמין אותו לעזור לך לקלח אותו, לעזור לך להחליף לו טיטול, לסייע לך כשאת מאכילה אותו - הכל על בסיס היכולות של האח הבכור. ככל שתאפשרי לבן הבכור להרגיש שותף כך ייתכן שימיר את הרגשת הכעס והקינאה בהרגשת אהבה, חיבה, חמלה וסקרנות טבעית. את יוזמת הזמנה לסיוע, עזרה, התחשבות ותאפשרי לבן הבכור לבחור באם הוא רוצה להיות שותף - זו בחירה שלו.
ב. כדי להחזיר לו את תחושת הביטחון במקום הרגשי שלו אצלך ואצל האבא, אני ממליץ שתמצאי זמן, פעם בימות השבוע, כדי שתוכלי להיות רק עם בנך הבכור 'נטו' ובאופן המנותק פיזית מהתינוק ומהבית. את יכולה לשוחח עימו, ולהגיע איתו להסכמה - מה עושים בזמן הזה. אפשר לשחק בגן השעשועים, לטייל, ללכת לראות הצגה/סרט. כך גם האבא מוזמן לבלות עם הבן הבכור פעם בשבוע באותו אופן (מומלץ לא בסוף שבוע המוקדש ל'ביחדנס' המשפחתי).
ג. חשוב שתתייחסי גם ליכולות ולמסוגלות של בנך, כשאת מזהה דברים שהוא מסוגל לעשות - כשהוא מעסיק את עצמו בחדרו (משחק עם...), את יכולה להתייחס ולפרגן לו על כך שהוא מעסיק את עצמו ומפנה לך זמן לטפל בתינוק. כשהוא יושב חגור ברכב אפשר להוקיר זאת, מפני שבכך הוא מאפשר לך נסיעה רציפה ליעד שלכם. במלים אחרות, כל התנהגות 'חיובית' שלו - אינה מובנת מאליה, וחשוב להתייחס אליה ולעודד אותו.
ד. אני ממליץ בחום - להרפות מהאכילה של בנך, ולא להפוך את אכילת הדייסה ל- Issue המרכזי בבית. חשוב לדעת ולזכור שרק הבן שלך שולט על האכילה שלו. חשוב שתסמכי עליו ועל מנגנון השובע והרעב שלו. כל התערבות באכילה שלו, עלולה להעביר את הבחירה לאכול - מבחירה המבוססת על מנגנון זה, לעבר 'אכילה רגשית' - כלומר, האכילה שלו תהא קשורה ברגשות של כעס, תסכול, זעם, כאב ואף חוסר אונים.
ככל שבנך יהא עסוק ב'אכילה רגשית', הרי זה ברור שהאכילה שלו לא תהא קשורה במנגנון הטבעי הקיים בו, והדרך לקראת 'הפרעות אכילה' הינה קצרה ואני משוכנע שתרצי למנוע תהליך זה.
בגילו הנוכחי, את יכולה להציע לו גם דייסה וגם אוכל מוצק. אני ממליץ להעביר את האחריות לאכילה עצמה אל בנך, ולאפשר לו את הבחירה לגבי ה'מה' שהוא אוכל, ולגבי ה-'כמה' שהוא אוכל, וזאת ללא כל התערבות מצידך. ככל שידוע לי "עוד לא נולד הילד שהגישו לפניו אוכל, כשהיה רעב, והוא גווע מרעב..."
כשהוא בוחר שלא לאכול, אפשר לאמר לו: "אני מבינה שכרגע אתה לא רוצה לאכול. האוכל נשאר על השולחן. כשתרגיש שאתה רעב, אתה מוזמן לחזור אל שולחן האוכל ולאכול. עם הזמן, ייתכן שהוא ירגיש לא נוח לאכול לבד. וייתכן שייבחר לאכול כאשר כולכם יושבים אל שולחן האוכל. כבדי את קצב השינוי שלו.
הלך לישון מבלי לאכול כלל ?? זו אכן הבחירה שלו. סמכי עליו שהוא יאכל את ארוחת הבוקר, ככל שאת תאפשרי, ללא התערבות מצידך. את מרגישה מאד מודאגת מהאפשרות שהוא יילך לישון רעב ?! - את יכולה להניח את הבקבוק עם הדייסה על שולחן קטן ליד מיטתו, כך שאם יתעורר במהלך הלילה, הוא יוכל לקחת את הבקבוק באופן עצמאי ולאכול את הדייסה על פי צרכיו.
לסיכום:
שינוי באווירה בבית, ממאבקי כח אל עבר אווירה של שיתוף ועידוד, יחד עם זמן נטו ביחד , כבר יכולה לעשות את השינוי בתחושתו של בנך, ולאפשר לו בחירה אחרת של התנהגויות. זאת יחד עם הפסקת ההתערבות בנושא האכילה והעברת האחריות אליו, תאפשר לו לבחור אחרת ולאכול כשהוא רעב ולהפסיק את האכילה כשהוא שבע.
את מוזמנת להמשיך ולשתף אותנו.