עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
מאבקי שליטה או חששות, בתהליך הגמילה
גיא ניב (15.6.2011, 10:10)עדי, שלום רב,
מהודעתך נשמע שאת חווה שינוי והתקדמות בגמילה אצל בנך בבית, לעומת המצב בגן שבו הוא מתנגד לכניסה לשרותים.
באופן כללי, קיימת תופעה בתהליך הגמילה אצל ילדים בגיל הרך, של אבחנה בין מוכנות גבוהה יותר לעשיית פיפי בשרותים, ובין המוכנות לעשיית קקי בשרותים.
יתרה מכך, קיים הבדל גם בין בנים ובין בנות. הבנים לומדים לעשות פיפי בעמידה וחשים שליטה מתוך האפשרות לראות את הפיפי. מצד שני בזמן עשיית הקקי - הילד יושב על הישבנון, ואינו יכול לראות את הקקי הנופל למים, וחש מעין 'איבוד שליטה'. כך גם ייתכן כי הגובה בין הישבנון ובין תחתית האסלה, וייתכן שרעש נפילת הקקי וכניסתו למים, יוצר אצל ילדים חששות ואף רתיעה.
כשבנך החל לבקש לעשות פיפי וניגש לשרותים, הוא בעצם מראה שליטה על הסוגרים וזאת יחד עם הרצון ללבוש תחתונים באופן עקבי, מלמדים על בשלות לגמילה (זאת בהמשך להתייחסותי בתשובה הקודמת).
אני ממליץ להעביר אחריות מלאה לתהליך הגמילה אל בנך, כי רק הוא שולט בבחירה מתי לעשות והיכן לעשות. לכן מומלץ שלא להזכיר לו ללכת לשרותים כדי לעשות את צרכיו. ברגע שאת מזכירה לו - את לוקחת את האחריות. ייתכן שהוא מפרש את התיזכור כניסיון לשלוט בו - ואז הוא מגיב במאבק דרך אי עשיית הקקי, ומראה לך שהוא 'השולט' בסיטואציה.
בין אם מדובר בחשש/רתיעה מהישיבה באסלה, ובין אם מדובר בסוג של מאבקי שליטה - כאשר מעבירים את האחריות אל הילד לתהליך, מתאפשר לו לחוות את תוצאת הבחירה, ומהתוצאה לקבל משוב על המעשה/הבחירה - וכך הוא יכול לחוות 'רווח' או 'מחיר' על הבחירה. בפעם הבאה, הבחירה שלו הופכת להיות מודעת יותר, מתוך החוויה של הלמידה מהבחירה הקודמת.
ובאופן יישומי לנ"ל - כאשר בנך בוחר להתאפק ולא לעשות קקי בשרותים כאשר הוא מרגיש צורך, הוא אכן מרגיש שהשליטה חוזרת אליו. עם זאת הוא אינו יכול למנוע את יציאת הקקי בסופו של דבר. ייתכן שהוא יבחר לאפשר לקקי לצאת בתחתונים, ואז היציאה תהא כואבת וזוהי חוויה שאינה נעימה המהווה 'מחיר' לבחירה להתאפק, וגם כי הוא בוחר לעשות קקי בתחתונים.
כשהוא בוחר לעשות קקי בתחתונים ומלכלך את הרצפה - חשוב שתאפשרי לו לנקות את המקום (ממקום אמפטי ומכיל, ובודאי שלא ממקום כועס ומשפיל) ואח"כ תאפשרי לו להתפשט ולהתנקות באמבטיה, להתנגב ולהתלבש, וכל זאת בעצמו ככל הניתן מבחינתך, בנוכחות מצומצמת שלך.
חשוב להגיב באופן אמפטי ומכבד את הבחירה של בנך - "אני מבינה שבחרת להתאפק, וזה כואב לך. אני אחבק אותך, וכשאתה תרצה, תוכל לבחור לעשות קקי בשרותים...." / "כעת צריך לנקות את הרצפה, כי היא התלכלכה..." / "עכשיו אתה מוזמן לחדר האמבטיה כדי להתפשט, לשטוף וללבוש בגדים יבשים..."
באופן כזה, את מאפשרת לבנך לחוות את התוצאה של הבחירה.
במידה וההתאפקות בעשיית הקקי נובעת ממאבקי שליטה - יש סיכוי לשינוי מהיר יחסי, היות והעברת את האחריות אליו.
במידה וההתאפקות נובעת מחששות ופחדים, כדאי לקיים שיחה עם בנך, שבה את מאפשרת לגיטימציה לחשש שלו ומאפשרת לו להעלות על הדרך להתמודד עם הישיבה על הישבנון: "אני מבינה שאתה חושש, וזה בסדר להרגיש כך. יש גם ילדים אחרים שמפחדים לשבת על הישבנון כשהקקי יוצא... האסלה זה המקום שבו עושים אנשים את הקקי. מה לדעתך יעזור לך להרגיש נעים כשאתה עושה קקי בישיבה על הישבנון ?" אני ממליץ לכבד את התשובה וליישם אותה.
ייתכן שהוא ירצה את נוכחותך - כדאי להגיע איתו להסכם שלמשך מספר ימים תהיי איתו. ייתכן שהוא ירצה לקחת חפץ המקנה לו ביטחון. כדאי להגיע איתו להסכם שהוא יוכל לקחת כל חפץ שיאפשר לו תחושה נעימה.
ייתכן שהוא לא יצליח לעלות על אפשרות כלשהי, ואז את מוזמנת להעלות בפניו אפשרויות שונות, תו"כ מתן כבוד לאפשרות שהוא יסרב לכל אפשרות, עד לתחושה שלך שהוא נמצא במבוי סתום. במקרה כזה, חשוב שתעבירי אליו מסר של אמון בבחירה שלו: "אני סומכת עליך שאתה תבחר מתי לעשות קקי והיכן אתה רוצה לעשות קקי, כפי שמתאים לך. אם תרצה לספר לי מה יכול לעזור לך לשבת על הישבנון באופן שיאפשר לך תחושה נעימה, אתה מוזמן לבוא אלי".
קחי בחשבון שהוא יאמר לך שהוא אינו רוצה לשבת על הישבנון. גם תשובה זו יש לכבד ולאפשר לו לחוות את התוצאה של עשיית הקקי בתחתונים כפי שפורט לעיל. כבדי את הקצב שלו. בשלב מסויים, תחושת הקקי בתחתונים תהא לא נעימה לו, וחיווי התוצאה (כפי שפורט לעיל) מספר פעמים - יאפשרו לו בחירה אחרת שבה הוא יאמר לך כיצד הוא מעדיף להפיג את חששותיו ולהפוך את הישיבה על הישבנון לחוויה נעימה יותר עבורו.
בימים הקרובים, את תוכלי לזהות באם הבחירה להתנגד לכניסה לשרותים לעשות קקי, הינה על בסיס מאבקי שליטה או חששות - ותוכלי על סמך התייחסותי להגיב בהתאמה.
לגבי התנגדותו של בנך לעשות את צרכיו בשרותים של הגן:
א. דפוסי התנהגות של ילדים הינם חד-כיווניים - מהבית אל הגן.
כך יש סיכוי שכשאת תשני גישה, ותזהי שינוי והתקדמות בתהליך הגמילה אצל בנך, גם הגננת תוכל לזהות שינוי כזה בגן.
ב. כשבנך נמצא בגן, האחריות להתמודד עם הבחירות שלו, הינה של צוות הגן. העבירי אל הגננת והסייעות מסר של אמון, ובו את סומכת עליהם באופן טיפולן בבנך, תהא אשר תהא.
ג. עשיית צרכים בגן, כמו בבית, הינה חלק מהיומיום של בנך, כמו אצל ילדים ואנשים אחרים. ועל כן, אין צורך בהתייחסות מיוחדת. עם זאת ביום/יומיים הראשונים לאחר שאת משנה את גישתך בבית אפשר להתייחס לכך כשהוא חוזר מהגן. במידה והוא חוזר עם שקיות ובהן הבגדים הרטובים, אפשר להתייחס אל עצם הבחירה ולא אל התוצאה (כי הרי התוצאה הינה שלו לצורך הלמידה): "אני מבינה שבחרת לעשות פיפי/קקי בתחתונים. אני סומכת עליך שאתה תבחר בגן מה שנכון בשבילך. כשתרצה תוכל לבחור לעשות פיפי/קקי גם בשרותים של הגן, כפי שאתה בוחר בבית."
זהו מסר אמפטי ומכבד את הבחירה של בנך, יחד עם אמון בו שהוא יכול לבחור גם אחרת לכשיבחר זאת.
בימים הבאים, אפשר לוותר על התייחסות לגמרי, ולהתעניין בחוויות טובות שהיו לו בגן במהלך היום.
כשהוא יחזור עם בגדים יבשים מהגן, כי הוא עשה את צרכיו בשרותים (ושוב, זה יקרה על פי בחירתו ובקצב שלו), אפשר להתייחס פעם אחת בלבד באופן מפרגן, ואח"כ עוברים הלאה לשתף בחוויות אחרות, ולסדר היום הרגיל.
את מוזמנת לשתף אותנו בהמשך.