פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

רונוש שלום רב ופסח שמח,

תהליך הגמילה הוא תהליך מאתגר הן עבור הילדים והן עבור ההורים. אני יכולה להבין את תחושת התסכול שאת חווה לנוכח הרגרסיה שיש לבתך בתהליך הגמילה עם הקקי. זה אכן קשה להתמודד עם גמילה ממושכת והתחושה שלך משותפת להורים רבים אשר חווים תהליך דומה של גמילה טובה מפיפי וקושי עם הקקי.

ראשית, ולפני הכל, מדברייך ניתן לדעת כי בתך שולטת בסוגרים ומתאפקת עד שנותנים לה להתפנות בחיתול. כלומר אין לה בעיה פיזיולוגית אלא נראה שזו התנהגות הנובעת מצורך רגשי, בחירה של הילדה לעשות את צרכיה בבגדים למרות שהיא יודעת ויכולה לעשות בשירותים.

תשובות רבות ניתנו פה בפורום (ואני מזמינה אותך לעיין ולהיתרם מהן) לגבי הגמילה. המשותף לרוב התשובות היא העובדה שמרבית הילדים המתחילים גמילה עושים זאת מתוך רצון להתפתח, להתבגר, להיות אחראים על הסוגרים האישיים שלהם. בהמשך הדרך הם מגלים לפתע ש"עניין הגמילה" עובר לאחריותם של ההורים: ההורים הם המזכירים, הם היוזמים, הם המעירים, המתוסכלים, הכועסים ויש הרבה מאוד תשומת לב סביב העניין הזה של הקקי – הרבה שיח בנוסח: את כבר גדולה... למה את לא עושה בשירותים... תמיד עשית בשירותים כמו גדולה אז מה קרה עכשיו שאת רוצה חיתול... חיתול זה לתינוקות... בואי נלך ביחד... בואי תנסי הפעם... שכנועים... שיחות מוטיבציה... הסברים חוזרים שוב ושוב... הטפות מוסר... עונשים... פרסים... כעס.... ועוד ועוד......

נושא הפיפי/קקי הופך להיות עניין מרכזי בבית והילדים הפיקחים מבינים שאם האחריות על הגמילה בידי ההורים אז הם "יכולים" לשחרר אותה. ישנם גם ילדים שמפתחים "אנטי" ובכך כאילו אומרים: "אני אחליט בעצמי מתי אני צריך ורוצה לעשות ואף אחד לא יחליט עלי..."

כפי שכתבתי, בתכם שולטת בסוגרים, שולטת בתחושת הצורך, שולטת בבחירה מתי לעשות את צרכיה, ושולטת בבחירה היכן לעשות זאת. מתוך כך חשוב להעביר אליה את האחריות לבחירה ולתוצאה.זה תהליך של התפתחות אישית אשר עליה להתמודד איתו.

כדי להעביר את האחריות לבתך כדאי להפסיק את תשומת הלב המיותרת סביב הנושא. אני מציעה לעשות "שיחת שינוי" קצרה בה אתם מעבירים לה את האחריות להמשך התהליך. השיחה צריכה להתנהל בזמן רגוע ונעים – שעה שגם היא וגם אתם פנויים. השיחה צריכה להיות רגועה, ללא כעס ומתוך החלטה סופית שלכם, ההורים, שאתם מרפים ומעבירים לילדה את האחריות על גופה. בשיחה יש להסביר לה ששוחחתם איתה רבות על עניין הקקי ושהיא יודעת שעושים קקי בשירותים. לכן, מעכשיו, אתם לא רוצים יותר לדבר על זה ואתם סומכים עליה ומאמינים בה שהיא ילדה בוגרת ונבונה והיא תחליט ותבחר אם לעשות קקי בחיתול או בשירותים.
כאשר תבחר לעשות בחיתול היא תצטרך ללכת לחדר האמבטיה או השירותים (מציעה שלא תעמוד במרכז הבית, מול הטלויזיה, אלא תפרוש לצד ותתפנה). לאחר מכן, עיזרו לה להתנקות, ותנו לה להתלבש בעצמה באמבטיה. כשתסיים להתלבש תוכל להצטרף אליכם ולהמשיך בפעילות שהפסיקה.

כמובן שאת כל זה אתם מסבירים במילים ובסגנון שלכם.

בפעם הבאה, כאשר היא מבקשת לעשות בחיתול, אתם לא מנסים לשכנע אותה ללכת לשירותים. תנו לה לבחור - את רוצה חיתול או לעשות בשירותים? בהתחלה היא תמשיך לבחור בחיתול אך במשך הזמן תבחר לעשות בשירותים כי זה יותר קל, פשוט ומהיר. כשתבחר לעשות בחיתול התייחסו עניינית וכשתסיים אמרו לה – "אני רואה שסיימת לעשות קקי, אני אעזור לך להתנקות", ושתתלבש בעצמה. תשתדלו שהיא תהיה עצמאית ותוכל לעשות את רוב הפעולות בעצמה כך שיהיה "מחיר" לבחירה שלה.

שימו לב שלאחר השיחה אתם לא כועסים עליה יותר, לא מעירים לה, לא מזכירים לה, לא עושים שיחות מוטיבציה, לא גוערים ולא נוזפים.

האחריות עוברת אליה ואתם עוברים ממילים למעשים - כשהיא עושה בחיתול ההתייחסות צריכה להיות אמפטית ועניינית, ממקום מכבד, מכיל ואוהב - כי זו הבחירה שלה!
כשהיא בוחרת לעשות בשירותים – עודדו אותה והעריכו את הבחירה וההתקדמות שלה.

בהצלחה והמשך פסח שמח,