עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
התחצפות של הבן
רננה מוסק (18.6.2016, 23:10)שלום לילי,
כמו שכתבת, ההתנהגות שאת מתארת אופיינת לגיל. זה כמובן לא הופך אותה לכזו שאנחנו מקבלים או מעודדים, אבל זה לא משהו חריג או מדאיג.
לא הבנתי מהתיאור שלך, האם זה קורה במיוחד בזמן האישי שלכם, או שבגלל שהוא מדבר בצורה לא יפה בזמנים אחרים, את מענישה אותו בשלילת הזמן האישי שלו?
חשוב לי לציין, שמלים הן לא אלה שמייצרות כבוד (או כל רגש אחר). האהבה שלך לבנך הרי לא נמדדת בזה שאת קוראת לו בשמות חיבה, אלא בטיפול, בדאגה ובאכפתיות שלך. אני בטוחה שיש דברים אחרים שהוא עושה שמעידים על כך שהוא מכבד אתכם - נעזר בכם, מתייעץ אתכם, סומך עליכם.
את מתארת ילד שמתנהג יפה בדרך כלל, אהוב וילד טוב. ילדים חייבים, כחלק מההתפתחות שלהם, לבדוק גבולות. זה עוזר להם להגדיר את הנפרדות שלהם מההורים. נראה שבנך עושה זאת דרך הקללות. דווקא העבודה שזו נקודה רגישה אצלך, הופכת את הסוגיה הזאת לסוגיה רלוונטית ומעניינת לבדיקת גבולות.
האם את חושבת שאת יכולה לכעוס פחות בגלל הקללות? לא בהתנהגות, בתחושה הפנימית שלך (ילדים רגישים מאד לתחושות שלנו). להגיב בצורה עניינית ומיידית - אני לא מרשה לך לדבר אל אף אחדף ובמיוחד אלי ואל באב בצורה כזאת. וזהו. בלי הטפות מוסר. בלי שיחות ארוכות. הוא הרי ילד נבון. הוא יודע שזה אסור.
חשוב לי שלא תדאגי, או תחששי שזה יחמיר כשהוא יגדל. אם היחסים בבית שלכם מבוססים על כבוד הדדי, זה המסר שהוא יפנים בסופו של דבר.
אשמח אם תתקשרי אלינו לקו היעוץ, ותוכלי לשוחח יותר לעומק עם אחת היועצות שלנו.
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*