פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

אימא יקרה,

את מתארת את חוסר שביעות רצונך מכך שבנך בן השנתיים ותשעה חודשים מחקה את אחייניתך, את אופן דיבורה ואת התנהגותה.

מדברייך אני יכולה להבין את התסכול הרב שאת חשה , כשאת משקיעה הרבה מחשבה , רצון ומסירות להנחיל לבנך את הערכים בהם את מאמינה ובנך בוחר לאמץ לעצמו התנהגות שאינה לרוחך ודרכך.

אני רוצה ברשותך, להזמין אותך להתבונן על הנושא מזוויות נוספות...

חיקוי הוא מנגנון למידה חשוב . בשנת החיים השנייה, פעוטות מחקים את מה שהם רואים ומשתמשים בסוגי חיקוי שונים : התנהגותי, שפתי ועוד, כדי ליצור אינטראקציה .

תוך כדי כך הם לומדים לשים לב לפרטים רבים בהתנהגות השני - לתנועות הגוף, להבעות, למלל, לטון הרגשי. יש לילד הזדמנות להתנסות בהתנהגויות פחות מקובלות ולבחון את תוצאותיהם ועוד. . כל אלו מהווים נדבך חשוב בהתפתחות היכולת החברתית וגם השפתית.

מעבר לכך, בנך בן השנתיים נמצא בשלב שבו ילדים מגלים את יכולותיהם לאחוז בדעה משל עצמם, לבחור, להחליט, לקבוע – גם זהו שלב התפתחותי חשוב בדרך לבוגר עצמאי , יוזם ואחראי.

ולכן חשוב לאפשר לילדים להתנסות בכל אותן יכולות מתפתחות , כמובן, במסגרת גבולות ברורים.

חשוב לזכור, כי בנך הצעיר נמצא כל העת בתהליכי למידה .

חיקוי התנהגותה ואופן דיבורה של אחייניתו אינו מעיד על כך שהוא אימץ סגנון זה , או יגדל "להיות כמוה" .הוא כרגע רק מתנסה באופנים שונים, ומגבש לעצמו את הדרך שלו...

ולכן יש חשיבות רבה לאופן בו אתם מגיבים אליו.

לא סיפרת בת כמה אחייניתך, אולם אני יכולה רק לשער כי גם היא נמצאת בתהליכי למידה, והתנסות בסגנונות שונים, ולכן אין טעם "לסמן" אותה ולהרחיק ביניהם...אלא לאפשר להם ללמוד מתוצאות ולאפשר לבנך לגבש את ה"אני" שלו, באופן חיובי. באופן כזה תוכלי לומר לו- " אני מבינה שאתה מאד אוהב את (אחייניתך), ולפעמים בא לך להיות ממש כמוה- אני בטוחה שהיא אוהבת אותך בדיוק כמו שאתה..."

אם ברצונך לצמצם את אופן הדיבור הזה, או ההתנהגות הזו, לא כדאי לעשות הרבה "רעש" סביבו... ככל שתתני שם תשומת לב רבה מדי, תכעסי עליו, תשווי ביניהם , תבקרי את אחייניתך ותנסי להרחיקה... כך ירצה בנך להמשיך ולעשות אותו הדבר- כי יש לו שם רווח עצום.

ילדים מרגישים מהר מאד מהו "הכפתור" שמפעיל את ההורה. תשומת לב כזו , גם אם היא נראית שלילית, מספקת לבנך התייחסות אישית , תחושת ערך ומשמעות...אך כמובן לא כזו שאת היית רוצה לספק לו. הרעיון הוא- לעזור לבנך לבסס תחושת ערך ומשמעות על בסיס התנהגויות חיוביות, ולכן חשוב לאלו- להתייחס ולחזק.

לא כדאי לכעוס עליו או להעיר לו להפסיק, עדיף לעשות זאת בעדינות ועל דרך החיוב - למצוא את הרגעים בהם הוא מדבר באופן ברור ונעים ולחזק אותו על כך... וכשהוא מדבר באופן אחר- פשוט לומר לו " קשה לי להבין אותך כך... נסה לדבר ברור יותר/ נעים יותר/ שקט יותר וכו'." וזהו!

כשהוא מרביץ- להציב גבול ברור, קצר – " אצלנו לא מרביצים " , עניינית כלפיו וללא השוואות לאחרים.

בהמשך, לשוחח איתו וללמד אותו (כמובן, לא בשעת כעס וסערה) איך לבקש את מה שהוא רוצה או איך להתמודד עם כעס ותסכול.

למשל- כשאני רוצה משהו אני יכול - לבקש במילים, לשאול...

כשאני כועס או מתוסכל - אני יכול – לנשום עמוק, לקשקש או לצייר על דף את ה"כעס" , לבקש חיבוק ועוד...

ככל שיהיו לו יותר כלים להתמודד ואת מירב ההתייחסות האישית אתם תתנו עבור ההתנהגויות החיוביות – כך הוא יוכל לאט לאט , לבחור להשתמש בהם גם בבית וגם עם חברים חדשים. כשהמסר הוא שאתם סומכים עליו שהוא יודע להתנהג כראוי.

אני יודעת שלא קל לראות את הבן שלך מאמץ התנהגויות שאינן לרוחך אבל אני רוצה לחזק אותך להמשיך להוות דוגמה להתנהגות ראויה, להנחיל בבית את הערכים של נימוס והתנהגות הולמת , ופחות להיות "מופעלת" מן ההתנהגויות שתיארת...ואני מאמינה שבנך יפנים ערכים אלה ויבחר להתנהל על פיהם.

מקווה שהצלחתי להאיר את הדברים קצת אחרת...

את מוזמנת תמיד גם להתקשר אלינו לקו ולהעמיק בנושא.

בברכה,

ליאת קליין – יועצת משפחתית ומדריכת הורים
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968
*