פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

יעל יקרה,

אני שומעת בדברייך את התסכול והקושי שאת חשה אל מול ההתנהלות היומיומית עם בתך, בשעה שהציפיות של שתיכן בסיטואציות השונות שאת מתארת, מתנגשות, דבר שיוצר אכזבה , בתך מגיבה כפי שהיא מגיבה, ואת נפגעת, כועסת, ומגיבה אליה בהתאם...כל זה בהחלט נשמע לא קל .

בפנייתך הראשונה את שואלת לגבי התוכית שקניתם לבתכם. את מספרת כי בתך אוהבת מאד את התוכית שלה אך אינה משחקת עימה...

הייתי רוצה להזמין אותך לחשוב – מה הציפיות שלך בנוגע לקשר של בתך עם התוכית? איך היית רוצה שבתך תשחק עם התוכית ומהן הגבולות שלך בעניין? את אומרת שלא מתאים לך לשחרר את התוכית בבית...מה כן היה מקובל עלייך? מה היו הסיבות שבגללן קניתם את התוכית מלכתחילה? האם משום שבתכם רצתה או שהיו כאן גם מטרות נוספות (הכוללות למשל- התרומה שבע"ח בבית יכול להביא לילדים ולמשפחה כולה- כמו קשר בלתי מותנה, או חיזוק תחושת אחריות ומסוגלות של ילד שמטפל בבעל החיים שלו , או חיזוק יכולת האמפטיה לאחר ...וכו')

בהמשך את מתארת סיטואציות בהן בתך מבקשת ממך לקנות דברים שונים וכשהיא לא מקבלת את מבוקשה – מכל סיבה שהיא, היא מגיבה בזעם.

גם כאן אני רוצה להזמין אותך לחשוב על הגורמים שהביאו אותך להחלטה לקנות את מה שבתך מבקשת או לא לקנות ...

כפי שאת מבינה- חשוב שראשית דבר, אתם, ההורים תעשו עבודת חשיבה עצמית. ככל שאתם כהורים תהיו ברורים יותר לעצמכם באשר למטרות שלכם , כך יקל עליכם לקבל החלטות בנוגע לבתכם.

למשל- כדי שבתך תלמד להתמודד גם עם מצבים בהם היא לא מקבלת את מבוקשה, (שהרי כך זה בחיים) אתם צריכים להיות בטוחים ורגועים ולא לנסות לצאת מגדרכם ו"לכופף" את המציאות כך שתתאים כל הזמן לרצונה.

אם יש תקלה בקופה, או משיקולים שונים את החלטת שלא נכון לקנות לבתך את מה שביקשה- אמרי לה בצורה ברורה, והאמיני בכוחה להתמודד עם המצב. עם הזמן ובתמיכתכם היא תלמד לראות שזה לא סוף העולם- והיא מסוגלת להתמודד גם עם הלא.

טבעי שהיא תכעס ותהיה מאוכזבת בהתחלה- (היא הרי לא למדה אחרת...), שקפי לה זאת במילים "אני רואה שאת כועסת/ מאוכזבת/ קשה לך" , גלי אמפטיה לקושי שלה , חבקי אותה אם תסכים, ושאלי אותה מה יוכל לעזור לה להירגע? מה שחשוב זה שאת תישארי רגועה, לא תיבהלי ולא תחושי אשמה, סמכי עליה והיי עקבית בתגובותייך... כך היא תלמד שגם היא מסוגלת לקבל את המצב.

אם בתך מגיבה בצרחות, שריטות , קללות- כפי שציינת – אמרי לה בצורה ברורה, וברוגע – "אנחנו לא מקללים / שורטים..., כשתירגעי- אשמח לדבר איתך" . וזהו . אין טעם בנאומים ארוכים בשעה זו- גם כי היא אינה פנויה רגשית להקשיב וגם כי נאומים ארוכים עלולים לחזק את הדפוס הזה- אפשרי לה להירגע , חזקי אותה על כך, ורק אז תוכלי לשוחח.

בנוסף יקל על כולכם אם תערכו לפני סיטואציות כאלו – תיאום ציפיות.

למשל- "היום כשנלך לחנות- נוכל לקנות רק דבר אחד- תוכלי לבחור אם את רוצה Xאו Y..."

ומרגע זה עומדים בסיכומים... כך תדע בתך למה לצפות ותהיה מוכנה לכך...

לפני שקונים בע"ח הביתה- כדאי ורצוי לתאם ציפיות, לשוחח על התנאים להם זקוק בעל החיים, על מה מתאים ונכון לכם כהורים שיקרה בבית (הגבולות שלכם) על התפקיד והאחריות שכל אחד לוקח על עצמו ועל ההשלכות .

כרגע – בדיעבד- אני מציעה לך לערוך שיחה גלויה וכנה עם בתך בנוגע לתוכית (בזמן רגוע ועם הקשבה מליאה לכל הצדדים) – ובה תתארי לה את נקודת המבט שלך, את הקשיים שאת נתקלת בהם , שאלי אותה כיצד היא רואה את המצב- וביחד- תוכלו להגיע לפתרון שיהיה מקובל על כולכם.

כדאי לזכור שבתך בת ה5- נמצאת כל העת בתהליכי למידה- עם גבולות ברורים ועקביים ובעזרת תמיכתכם, היא תלמד כיצד להגיב, להתמודד וגם לקחת אחריות.

מקווה שהצלחתי קצת להאיר את הדברים,

בהצלחה,

את מוזמנת תמיד גם להתקשר אלינו לקו ולהעמיק בנושא.

בברכה,

ליאת קליין – יועצת משפחתית ומדריכת הורים
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968

*