פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

שלום לך שרי,

את מספרת על התנהגותו של בנך ומעלה שאלה חשובה לגבי תפקידנו כהורים בהקשר לצד החברתי של ילדינו.

ראשית, נשמע שבנך בן ה-4.5, מתפקד כהלכה בהתאם לגילו ואין לך מה לדאוג – בד"כ הוא חברותי עם אנשים מוכרים לו ואך טבעי שעם אנשים/ילדים רחוקים יותר הוא מתנהג בביישנות. ובכלל, הוא עדיין צעיר ויש לו עוד הרבה שנים לפתח את התחום החברתי. לעיתים, דווקא הדאגה וההתייחסות הכואבת ל"ביישנות ומבוכה" עלולה להחמיר את המצב.

ככלל, ביישנות היא תכונה רצוייה ששומרת על הילד מפני הלא מוכר, תוך שהוא מרגיש מחובר וסומך על ההורים שידריכו אותו. ככל שגדל, הוא מפתח את הדעות, הרצונות ההעדפות שלו ועם הזמן מתחזק בו הביטחון מול הלא מוכר – זהו תהליך שנמשך לאורך השנים.

אם כך, אפשר להבין את ההיסוס של בנך להתנדב ואת המבוכה לבצע את בקשת הקוסם ונשאלת השאלה מה ואיך כדאי להגיב.

למעשה, בשאלתך, את נותנת רמז לתשובה שהרי "שמת לב שהרגיש לא נוח", ש"ניסה לרצות אותך" והאם "לדחוף אותו" יקדם או שדווקא ייתן לו הרגשה ש"מחליטים" עבורו ואז יתכן שתתחזק בו תכונת הביישנות.

לטעמי, אפשר לשלב בין הדברים. בפעם הבאה לפני שאתם הולכים למפגש בקבוצה, את יכולה להכין אותו ולשתף באפשרויות שיהיו: מצד אחד, בוודאי כיף ללכת ליום הולדת ומצד שני, קצת מביך להתנדב מול כולם – ולבדוק איתו אם ירצה להתנסות שוב להצביע. לעיתים, כשאנו מציגים בפני הילד את 2 הצדדים- הוא יכול לבחור (בעזרתך) את הדרך המתאימה לו. במידה ויסרב להתנדב, אין כאמור טעם לדחוף אותו אך במקביל, כדאי לשים לב להתנהגויות שבהן הוא יוזם, מתנדב... ולחזק אותו: "שמתי לב שהיום העזת/ניסית/..."

בדרך זו, את מראה לו שאת מבינה את הרגשתו (ולא רואה בה התנהגות שלילית), מקשיבה ומכבדת את הדרך שיבחר –ומאפשרת לו להתקדם ולפתח את הביטחון שלו מול הקבוצה בקצב ובזמן המתאים לו.

בברכה,