הוספת הודעההוספת תגובה פורום הגיל הרך – הדרכת הורים - ראש הפורום

בת שנה וארבע בכיינית

איילת אפשטיין(20.4.2017, 1:54)

שלום רב גילי,

החוויה שאת מתארת משותפת להורים רבים – הקושי הרב לשמוע את הבכי והצרחות של הילדים שלנו. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו מאושרים, שתהיה בבית אווירה נעימה ורגועה, ואנחנו עושים מאמצים גדולים על מנת לשמח אותם. כאשר הם בוכים זה מעיד על אי שביעות רצונם, ולנוכח ההשקעה הרבה שלנו אנחנו מרגישים תסכול, צער, אכזבה וחוסר אונים.

אצל הילדים החוויה היא שונה:
עבור ילדים, ובמיוחד בגיל הרך שבו נמצאת בתך, בכי הוא שפה.
הבכי הינו דרכם של תינוקות לבטא את הרצונות, הצרכים והרגשות שלהם. תינוקות תלויים בהורים שלהם ובכי הוא עניין קיומי עבורם - הם בוכים כשהם רעבים, רטובים, עייפים, רוצים חברה, רוצים שיהפכו אותם על הגב או על הבטן, מגרד להם, כואב להם וכו'.
במשך השנים, כאשר הם מתפתחים, הם לומדים להביע את עצמם בדרכים אחרות (מילולית, בהבעות פנים, בשפת הגוף ועוד) ואנו מצפים מהם שיבכו פחות ופחות ויביעו את עצמם כמבוגרים יותר ויותר.

כפי שאמרת, בתך חכמה ומבינה הכל. המשמעות של זה היא שישנו פער גדול בין יכולת ההבנה הגבוהה שלה לבין יכולת ההבעה שלה, וזה יוצר אצלה תסכול רב שמתבטא בבכי, שהינו השפה העיקרית שלה בגילה הצעיר.
בפועל היא פורצת בבכי כביטוי של תסכול במצבים שונים בהם אינה מקבלת את רצונה ואינה יכולה עדיין לתקשר – כשלא נותנים לה משהו, כשלא רוצים לקחת אותה על הידיים, כשהיא רוצה צעצוע שבו משחק ילד אחר, כשלא מבינים אותה ועוד...

דבר נוסף שנראה שבתך גילתה הוא שהבכי מפעיל אותך (ואת בעלך) – היא בוכה ואתם מייד נכנסים לפעולה: בודקים ומנסים להבין מה קרה, מרגיעים, מדברים, מציעים פתרונות, מנסים להסיח את דעתה, מפעילים, ובעצם עושים הכל כדי שהבכי יפסק.

אני מציעה לכם להתחיל לאמן אותה מעט, בהדרגתיות, מדי פעם (כי היא מאוד צעירה) בהתמודדות עם תסכול ודחיית סיפוקים.
תרגיעו את עצמכם וקבלו את הבכי שלה לא כביטוי של מצוקה וקושי אמיתי אלא כביטוי של תסכול ואי שביעות רצון. היא לא קבלה את מה שהיא רוצה ולכן היא אינה מרוצה, אבל היא לא במצוקה. פשוט קשה לה לקבל את זה... זה מתאים לגיל.
חשוב גם לקחת בחשבון את ההיסטוריה הרפואית שלה – מבחינתה זה ברור שלוקחים אותה הרבה על הידיים. היא התרגלה לכך ומנקודת מבטה ככה זה אמור להיות.
מתוך הבנת התפיסה הסובייקטיבית שלה, התפקיד ההורי שלנו הוא, לאט לאט, ללמד אותה אחרת.

ילדים לומדים בעיקר ממעשים ופחות מדיבורים. לכן אני מציעה לא להכביר במילים, בהפעלות ובהסחות דעת שונות, אלא לגלות אמפטיה לתסכול שלה ולאפשר לה להרגע בכוחות עצמה. תוכלו לומר לה: "אני מבינה שאת כועסת/עצובה כי את מאוד רוצה את זה. אני כאן איתך עד שתרגעי.
כך תעבירי לה מסר מחזק – אני מבינה אותך ואני סומכת עליך שתתמודדי עם הקושי.

אין צורך בהסברים חוזרים ונשנים. היי בסביבתה עד שתרגע וככל שתתמידי ותהיי עקבית כך היא תלמד שהבכי אינו מפעיל אותך ובד בבד היא תתחיל ללמוד דחיית סיפוקים והתמודדות עם המציאות.

כאשר תפסיק לבכות תעודדי אותה - האירי לה פנים, אמרי לה שאת שמחה שהיא נרגעה והמשיכו בפעילות הרגילה.

דבר אחרון וחשוב הוא שתסמכי על האינטואיציות ההוריות הטובות שלך. בתך צעירה ובכי הינו טבעי ומתאים לשלב ההתפתחותי שלה. תעשו חשיבה והתאימו את הציפיות שלכם לאופי, לגיל ולטמפרמנט היחודי של הילדה השמחה, המתוקה והחייכנית שלכם.

מקווה שנתתי לך רעיונות למחשבה.

בברכה,
איילת אפשטיין - יעוץ משפחתי והדרכת הורים
צוות "קול להורה" - קו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך 6968*