פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

שלום מני,

ראשית כל אני מצטערת על התגובה המאוחרת.

בנך בן השנה מבקש את נוכחותכם כאשר אתם מתרחקים ממנו בלול או על הרצפה.

מתי החלה התופעה הזאת? האם לאחרונה התחלתם אתם ההורים להרגיש שהוא צריך להעסיק את עצמו לפרק זמן ממושך יותר? כיצד אתם מגיבים? כל מידע יכול להאיר את התמונה בצורה טובה יותר.

אתייחס למספר נקודות:

1. העסקה עצמית - זהו דפוס אשר מתפתח עם הזמן. כאשר תינוק נולד אנחנו מבלים זמן רב סביבו ודואגים לכל צרכיו. ככל שגדל ומתפתח, הוא מגלה יכולות לבטא את צרכיו, רצונותיו ולבלות זמן קצר לבדו. כאשר הדמויות המטפלות מאפשרות מרחב, תואם גיל והדרגתי, הילד לומד לשחק ולהעסיק את עצמו מספר דקות בעצמו וכך פרק הזמן הולך וגדל.

אתם ההורים מזהים שילדכם גדל ומצפים ממנו כעת להעסיק את עצמו. יתכן והוא אינו יודע כיצד לעשות כן מאחר וטרם תירגל זאת ולכן זהו הזמן להתחיל וליצור מרווחי זמן קצרים ולתווך אותם במשפט כמו: "אני הולכ/ת להביא לך פרי, כבר אחזור" או כל דוגמה אחרת מחיי הבית והמשפחה.

מה הילד לומד מהתרגול הזה? הילד לומד שההורה מבטיח, מקיים וחוזר ועם הזמן ניתן להגדיל את פרקי הזמן במעט בכל פעם. אנחנו מאפשרים פה בנייה של אמון, תקשורת טובה וכבוד הדדי (לזמן שלכם, ליכולות שלו, לרצונות של שני הצדדים).

2. הבכי ו"יללות" של בנכם, הם הדרך שלו לבטא את הרצון בקרבתכם. מאידך, אתם חשים שזה לא נעים ולא מאפשר לכם להתרחק. כתבתם "הוא מתחיל לבכות, לצעוק וליילל עד שמקבל את תשומת הלב שלנו בחזרה". בעצם כאן מתקיימת למידה שבכי גורם להורים להגיע אלי ולשחק ולכן "שווה" לי לבכות.

אני רוצה להציע לכם להציע משחק או פעילות משותפת (ריקוד משותף, טיול בעגלה) באופן יזום מצידכם דווקא כשהוא רגוע. כך הוא ילמד שניתן לשחק עם ההורים גם ללא בכי.

זוהי למידה הדרגתית ודורשת סבלנות ולמידה משני הצדדים.

בהצלחה,

נורית ינקלביץ - "קול להורה" 6968*