פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

שלום,

אני בת 31 והתחתנתי עם בן זוג בן 36. כבר לפני קרוב ל4 שנים שהכרנו הוא הודיע לי זמן קצר לאחר ההכרות שלנו שהוא מעוניין להיות אבא ובהקדם האפשרי. אני ממש לא הייתי בשלה.

היו לנו המון דיונים על זה, חפרתי בעבר שלי, המון שיחות איתו, חברים, משפחה, פסיכולוגית – למה אני כ"כ חוששת מלהביא ילדים. לפני כשנתיים הגעתי למסקנה שאני לא רוצה להיות ללא ילדים בכלל ודיברנו על זה ש3-4 חודשים אחרי החתונה נתחיל. חשבתי גם שהזמן יעשה את שלו וההרגשה הטבעית הזו תחלחל בי או שמשהו ישתנה. התחתנו לפני 4 חודשים...עכשיו החרב מונחת על צווארי. ללכת לרופא ולהתחיל תהליך.

מצד אחד יש בי משהו שמתרגש לנוכח השינוי הזה ולהפוך לאמא, מצד שני יש לי מזה חרדה איומה.

כמו כן אנחנו זוג שרב לא מעט. לפני כחודש היה לנו ריב דיי גדול ובעיקר שאני לא אוהבת שהוא מרים את קולו. הוא ביקש סליחה ואמר שהוא יעבוד על עצמו. אני נורא מתוסכלת מהריבים שלנו.. עכשיו כשאני אומרת לו שאני רוצה "לפתור" כמה דברים ושנייצב יותר את הקשר שלנו לפני שמביאים ילד (כי עם ילד זה יהיה רק יותר קשה ועוד יותר תתקצר לנו הסבלנות) אז הוא אומר שזה תירוץ, שאני מחפשת לדחות את העניין עוד ועוד. הוא כבר ממש בכה ואמר לי שהוא בדיכאון ואין לו טעם לחיים:(

כי פעם אמרתי לו שאני רוצה לטייל – אז באמת טיילנו דיי הרבה בעולם, ואז אמרתי לו שצריך להתבסס כלכלית – אז קנינו יחד דירה אפילו ללא משכנתא (מה שבאמת מוריד ממני לחץ מהבחינה הזו לפחות)... התחתנו...אז יש "וי" על הכל. הוא חולה על ילדים, ואני יודעת שהוא יהיה אבא מדהים. הוא גם בעל מקסים וטוב לב ואנחנו כן אוהבים אחד את השניה מאוד. אבל אני פשוט חרדה מלעשות את הצעד הבלתי הפיך הזה. ואם הריבים יגברו? ואם אני אהיה בדיכאון? איך בכלל אפשר להיות מוכנים ללגדל ילד?? זה נראה לי כ"כ תובעני....אפילו שאני אוהבת מאוד ילדים ואת אחיינים שלי...

זהו, אין לי זמן. זה או לעשות את זה או...להיפרד:(

לא יודעת כבר מה לעשות:(