פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

מיכל יקרה,

אני יכולה לתאר לעצמי את התחושות שחשת לנוכח חדרה של בתך שקיבל עיצוב "מחודש"...ובדיוק במקומות הללו אנחנו בד"כ מגיבים מהבטן כשאנחנו מוצפים ומבולבלים.

אני רוצה להוקיר את פנייתך אלינו...ובעצם את העצירה שאת עושה על מנת לבחון את דרכי החינוך הנכונות בשלב זה , מתוך הבנה כי לתגובותייך ולהתייחסותך השפעה רבה על התנהגותה של בתך.

על מנת להבין איך נכון להגיב יש להבין תחילה את השלב ההתפתחותי בו נמצאת בתך והצרכים המתלווים אליו.

ההתנהגויות שאת מתארת ועוד רבות כאלו, אופייניות מאד בגילאים אלו והן מבטאות את תהליך בניית אישיותה הנפרדת של בתך. הדרך לגבש לעצמה "קול אישי" ייחודי ונפרד עוברת פעמים רבות בביטויים של "מרד" כלפי הדמויות המשמעותיות בחייה - בדיקת כוחה מולם, בדיקת הגבולות המוצבים בפניה ובדיקת הכללים ונורמות המקובלות. לא קל להורה לעמוד מול כל זה, אולם חשוב מאד לזכור שההתנהגויות הללו אינן מכוונות נגד ההורה אלא בעדה...

מצד אחד אנחנו רוצים שילדינו יהיו צייתנים וממושמעים ומצד שני חשוב לנו שיגדלו להיות אנשים אסרטיביים, מחוברים לעצמם, שלא יחששו לבטא את עצמם ויידעו לבחור את מה שטוב להם. הדרך לחזק תכונות ויכולות אלו עוברת בבית...ככל שתוכל להתאמן בכל אותן יכולות מתפתחות של: בחירה, קבלת החלטות, התנסות בלקיחת יוזמה כמובן- במסגרת הגבולות שאתם תקבעו , כך תוכל לגבש זהות עצמאית בטוחה יותר.

ובאופן מעשי- כדאי לעבור ממצב של הורה "מגיב" לסיטואציות למצב של הורה מתוכנן. כיצד?

ראשית, אני ממליצה לערוך בחינה של הגבולות בבית (בהתאם לערכים שלכם ובהתחשב בכל אותן סיטואציות מאתגרות שחוזרות על עצמן)...

1. נסחו לעצמכם מהם המקומות בהם חשוב לכם להציב גבול ברור ומהם המקומות בהם תוכלו להיות קשובים לצורך שלה להיות עצמאית, לבחור ולהחליט. כך יהיה לכם ברור יותר על מה להתעקש ועל מה לא...
2. במקומות בהם אתם נדרשים להציב גבול, עשו זאת במילים פשוטות וברורות, אמרו לא רק מה אסור אלא גם מה מותר...( במקום- אסור לצייר על הקירות- מותר לצייר רק על הדף....במקום אסור לזרוק את הספרים...מותר להניח את הספרים במקום או לזרוק את הכדור...במקום אסור לרוץ לכביש- מותר לחצות כביש רק כשנותנים לי יד...) חשוב לזכור שילדים בגיל זה לא תמיד מבינים את משמעות או השלכות מעשיהם ולכן חשוב שנהיה שם על מנת לתווך להם, ללוות אותם בלמידתם ולתאם עימם ציפיות.
3. לאחר שתיווכתם את הגבול- עברו ממילים למעשים, אל תאמרו שוב ושוב את אותו הדבר....
4. החליטו על תגובה קבועה – מחוברת ומידתית למעשה... במקרה שבתך חוצה את הגבול והיו עקביים ונחושים בשמירה על הגבול, ללא כעס, צעקות או איומים. למשל- אם זורקים ספרים מהמדף... מסדרים אותם בחזרה לפני שעושים כל פעילות אחרת... אם מקשקשים על הקירות- קודם כל מנקים אותם ביחד ולא מאפשרים להשתמש בצבעים שאינם רחיצים .
5. עזרו לבתך לווסת את עצמה רגשית... שקפו לה את הרגשתה, את החוויה שהיא נמצאת בה ובדקו מה יוכל לעזור לה. למשל: "אני רואה שאת מאד כועסת ...רצית ולא קיבלת / ניסית ולא הצלחת... " הרעיון הוא לתרגם למילים את התחושות שלה כך שיהיה לה קל יותר להבין מה קורה לה (התחושות אצל בני שנתיים הרבה פעמים דומות יותר למערבולת רגשית שמאוד מאד מציפה וגם מפחידה בו זמנית).

אח"כ תוכלו לשאול אותה מה יוכל לעזור לה...חיבוק, נשיקה ועוד.כך תלמדו אותה כיצד להגיב נכון בזמן שהיא מוצפת.

1. כדאי,למשך תקופה,לנסות להתעלם מהתנהגויות שליליות (למעט אלו שהגדרתם כגבול ברור) ודווקא לחזק התנהגויות חיוביות. ילדים לומדים הרבה יותר כשמחזקים את מה שכן מאשר כשכועסים על מה שלא.
2. במקביל אפשרו לה לתרום ולהועיל בבית : שתפו אותה בפעילות בבית- הכנת ארוחה, עריכת שולחן, קיפול כביסה ועוד...אפשרו לה לגלות עצמאות: להתלבש, להסתבן, לבחור בין שתי אפשרויות: חולצה אדומה או חולצה כחולה, גינת משחקים או ג'ימבורי...וכו'.כך היא תרגיש יותר מוערכת, מקובלת ותבין שאתם מכירים ביכולות המתפתחות שלה- דבר שיקל עליה לשתף עימכם פעולה.

ולסיכום- גיל שנתיים הינו גיל מאתגר גם להורה וגם לילד...אל תשכחי גם לחזק את עצמך...לקחת אויר מדי פעם, להיעזר ככל שתוכלי ...אלו תקופות שחולפות...

מה דעתך?

את כמובן גם תמיד מוזמנת להתקשר אלינו לקול להורה ולהעמיק בנושא.

בהצלחה,

ליאת קליין –
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*