פורום ייעוץ להורים לילדים בגיל הרך

שמחה יקרה,

את מבקשת לדעת כיצד יש לנהוג במצבי פרידה על מנת לעזור לבתך בת השנתיים וחצי לעשות זאת ביתר קלות.

אכן, הקושי בפרידות משותף למשפחות רבות. לא קל להיפרד... לנו ההורים לעיתים קרובות לא קל להיפרד מילדינו בעיקר משום שאנו מרגישים בטוח יותר כשאנו אלו שבסביבתם, דואגים להם ומטפלים בם ושולטים במצב.

גם לילדים לא קל להיפרד מההורים, בהם הם נותנים את האמון הרב ביותר ואיתם הם מרגישים הכי בטוח. קושי זה מעיד על התפתחות קוגניטיבית תקינה . הקושי של בני השנתיים בפרידות גדול עוד יותר בשל חוסר ניסיונם ומשום שהם עדיין לא למדו על עצמם שהם מסוגלים להתמודד עם המצב.

יחד עם זאת, פרידות הן חלק אינטגרלי מחיינו. גם אנו המבוגרים נפרדים כל העת מאנשים, מסביבה ממצבים (מעבר דירה, החלפת עבודה ועוד ועוד...)

כל שכן ילדינו נפרדים על בסיס יומי- בזמן ההליכה לישון, פרידה מביקור של סבא וסבתא, מגן המשחקים, מצעצוע שהלך לאיבוד, ממוצץ, מההורים כשהם הולכים לגן או כשההורים יוצאים לבלות ונשארת הבייביסיטר וכו'.

פרידות הן חלק מחיינו ולכן חשוב לעזור לילדינו לחזק את היכולת שלהם להתמודד איתן.

כפי שאת ודאי חווה בבית, מצבי פרידה הם בעלי פוטנציאל למידה גדול עבור הילדים , ולכן כדאי ראשית שאנו ההורים נשאל את עצמינו, מה אנחנו רוצים ללמד את ילדינו.

אם אנחנו מעבירים מסר ברור, רגוע ועקבי לילדנו שכשאנחנו הולכים, אנחנו "מפקידים" אותו בידיים טובות ואנחנו סומכים עליו שילמד להתגבר ולהתמודד- כך אנחנו נוטעים בו כוח ואמונה בעצמו .

ילדים רואים את עצמם ואת העולם דרך עיניהם של ההורים. ולאט לאט הם לומדים להכיר את הכוחות שיש בהם להתמודד עם מצבים אלו ומרגישים תחושת יכולת ומסוגלות.

חשוב גם להבין שבכיו של ילדנו בן השנתיים , משמש עבורו דרך להביע את חוסר שביעות רצונו בעת הפרידה. בכי בגיל זה , הוא שפה ולאו דווקא מעיד על מצוקה מאד גדולה.

אולם כשאנחנו מבטאים קושי בעצמנו, "מופעלים" מאד מתגובת ילדנו, מנסים לשכנע ולרצות ומביעים היסוס- אזי הילד שלנו מרגיש גם הוא את חוסר הביטחון שלנו ויותר מכך הוא לומד שיש לתגובה שלו השפעה רבה על המצב, כך שנוכל לצפות שהוא ימשיך "לשכלל" את תגובותיו בעוצמת וגוון הבכי, בהשתטחויות על הרצפה ועוד. מה עוד שתשומת הלב הרבה שבתך הגדולה מקבלת בסיטואציות הללו מקנה לה יתרון על אחותה בת השנה, על משאב תשומת הלב שלכם.

ולכן, הייתי ממליצה לכם לערוך עם בתכם שיחה (ניתן גם לצרף את אחותה), בזמן רגוע ופנוי (לא כשהיא מוצפת רגשית בעת הפרידה) ולסכם יחד סוג של טקס פרידה קבוע...

טקס כזה (של נשיקה וחיבוק, משפט מחזק משלכם או שיר קצר ונפנוף מהמרפסת), ככל שחוזר על עצמו , מעביר מסר מרגיע וייתן לבתכם תחושה של וודאות וביטחון . אמרו לה בביטחון, שהיא נשארת עם __________ שתשמור עליה בינתיים ואתם סומכים עליה ויודעים שגם אם היא בוכה , יש לה את הכוח והיא תתגבר.

בזמן הפרידה הזכירו לה את הטקס עליו סיכמתם , באופן רגוע וערכו אותו קצר וענייני.

אם תבכה אח"כ, וסביר להניח שכך יהיה בהתחלה, תנו לגיטימציה לקושי שלה- אמרו לה שאתם רואים שקשה לה להיפרד ואתם סומכים עליה שתתגבר. אל תנסו לשכנע ולרצות- זה רק מחליש ומייצר חוסר ביטחון. תנו חיבוק ונשיקה וצאו...

ככל שתהיו עקביים, בתכם תלמד לקבל את המצב ובעיקר תלמד על עצמה שהיא מסוגלת להתמודד איתו. זו למידה שתהיה עבורה משמעותית מאד לתחושת הערך והיכולת שלה.

אל תשכחו לחזק אותה כשאתם חוזרים ולומר " ראינו שהיה לך קשה, איזה יופי שהצלחת להתגבר..."

הקפידו תמיד על פרידה גלויה ואל תיעלמו לה כשדעתה מוסחת. כך היא תלמד לסמוך עליכם שאתם הולכים וחוזרים ועל עצמה שהיא מסוגלת.

דבר נוסף שיכול לעזור לתחושת הביטחון הוא תיאום ציפיות. הכינו אותה מראש קצת לפני שאתם נפרדים, כך תוכלו לאפשר לה זמן להתרגל לכך רגשית.

אני מקווה שדברים אלו הצליחו להרגיע ולתת כלים להתמודד...

מה דעתך?

את מוזמנת להמשיך ולהתייעץ איתנו כאן או בקו הייעוץ.

בימים א-ה בשעות הבוקר 10:00-13:00, ובשעות הערב 20:00-22:30.

בהצלחה וחופשה נעימה,

בברכה,

ליאת קליין
מתנדבת בקו הייעוץ להורים לילדים בגיל הרך – קול להורה 6968*