פורום אונקולוגיה ילדים

צריך לשים במצב ישיבה ילדה שלא מסוגלת לשבת (העגלה קטנה) .
אני : "תנו לפחות אלונקה – נעביר אותה ונחזיר יותר מהר מהמיטה אפילו " ...
היא : "NO, NO, TABU! "
אליונה לקחה את דאשה על הידיים. זה היה פשוט נורא : לא נוח לדאשה, כבד לאליונה...
הגענו עד הספסל הראשון (בערך 15 מ' ) אמרתי לה :"תשבי, לא תגיעי איתה ".העצבים על הקצה,
זוהי שערורייה – איך אפשר להתנהג ככה? איפה טיפת חמלה או פיסת אנושות ?
חזרתי למחלקה, לקחתי את העגלה ( וצריך עוד לסחוב את המתקן של האינפוזיה שמחובר לדאשה).
איכשהו הושבנו את הילדה האומללה שלנו , היא פקחה את העיניים – לא מבינה מה קורה ... וככה על הגלגלים האחוריים (הקדמיים באוויר בשביל ליצור איכשהו מצב שכיבה) נסענו לאט לאט .
המדרכה עשוייה בלטות, לכן העגלה רועדת, אליונה מחזיקה לדאשה את הראש – כי אין מקום והראש תלוי באוויר.
הזיה... זוהי הזיה מוחלטת. לא מסתדר לי בראש איך אפשר להתייחס ככה ?זוהי ילדה משותקת ועם כזאת בעיה (אבחון) נוראית! אנשים ראו את זה, באו בריצה (כולל מי שהשכיר לנו את הדירה) ואת ה20 מ' אחרונים סחבנו באוויר.חמשתינו. ושוב תוך כדי אליונה החזיקה לדאשה את הראש.
העברנו אותה, השכבנו במיטה.דאשה בוכה... אנשים היו בהלם מהיחס הזה.הרגענו את הילדה שלנו, סידרנו שיהיה נוח, עשינו מדידות (דופק וכד' ) ואני נקרע , הדמעות חונקות אותי. ואליונה גם באותו המצב. רק כעבור שעה וחצי התקשרה איש קשר להגיד שהכינו לנו תרופות למחר (ז"א כבר להיום) , ליום אחד.
הלם ממש הלם מיחס כזה .
אנחנו מחזיקים מעמד.דאשה נותנת לנו כזה כוח אתם אפילו לא יכולים לתאר לעצמכם!
הלילה עבר רגוע, בבוקר נתנו לה תרופות בעצמנו (עד שהבנו ... למרות שהכל רשום) . עשינו את כל המדידות – הכל בסדר, החלפנו שקית בעירוי עם מזון .עכשיו הפכנו אותה לצד שני – היא מסתכלת בחלון על השמיים, אחרי זה נהפוך אותה וניתן לה לראות סרט מצויר האהוב.
יש מרפסת , נוכל להוציא אותה לנשום אוויר כשלא חם.
יותר מאוחר תבוא מאשה ותקח את אליונה לבית המרקחת.
בנתיים הכל רגוע ושקט.רק מבפנים סערה.
אליונה מסדרת צעצועים בכל החדר, כדי שדאשה תראה אותם בכל תנוחה .