קהילת הריון ולידה

רוב הבנות כאן מכירות את ההיסטוריה שלי, אחרי שעברתי 2 הפלות נורא קשות בשבילי שבאחת מהן איבדתי תאומים בשבוע 24 .

הייתי כבר מיואשת מאוד אבל החלטתי לא להתייאש ולהמשיך לנסות.......

כאשר ראיתי 2 פסים בערכה החלטתי לשבת בבית ולשמור על ההריון עד סופו!!!

במשך כל ההריון פחדתי נורא וחששתי כל הזמן,כל פיס קטן שאלתי אותכן והייתי נורא היסטרית שמא אני אאבד את ההריון שוב. בשבוע 22 רצו לשים לי תפר בצוואר הרחם כדי שהוא לא יתקצר אבל אני סירבתי והעדפתי לשמור כמה שיותר ולהיות במעקב..

כשהגעתי לשבוע 30 הייתי בטוחה שלא נשאר הרבה זמן ללידה ושבטוח אני לא אגיע עד סוף ההריון .

הגיע גם שבוע 35 ועדיין סחבתי ומשום מה גם התחלתי להרגיש קצת יותר טוב, למרות שהתחילו לי צירים אבל הלידה ממש לא נראתה בפתח...

בשבוע 38 כבר הרגשתי ממש כבדה וכבר לא יכלתי יותר....הלכתי למוניטור ושום ציר לא עבר שם אפילו בצחוק, לא האמנתי שאני עדיין סוחבת את הקטנצ'יק בבטן שלי.

ביום שני בבוקר 22.5. קמתי עם כאבי מחזור מרגיזים שלא היו לי כל כך ברור מה הם בדיוק, הייתי בטוחה שאלו שוב סתם כאבים שתיכף יחלפו.

בינתיים התחלתי לנקות את הבית ולסדר כאילו כלום....

לקראת הצהריים שמתי לב שהכאבים נכנסו למין דפוס של כל 10 דק' ציר.....

אז קלטתי שזהו, אני אוטוטו שם. התחלתי לתזמן וראיתי שהם מגיעים כל 8 דק' בערך.

התקשרתי לבעלי ואמרתי לו שיבוא, אבל שלא ילחץ כי יש עוד קצת זמן.

אחרי שעה הוא הגיע ונסענו לבית חולים, חיברו אותי למוניטור ושם ראו צירים כל 7 דק' והייתי בפתיחה של 2 .

אמרו לי ללכת להסתובב קצת, אז הלכנו לשתות קפה בחוץ......הסתובבנו וניצלנו את הזמן הזה להיות קצת ביחד לפני שהפשושי הקטן יגיע:-)

אחרי שעה וחצי בערך בשעה 23:00חזרנו לבי"ח כשהצירים התחילו כבר להיות כל 4-5 דק' ונורא כאב לי כבר.

חוברתי שוב למוניטור והייתי כבר בפתיחה של 4.

שאלו אותי אם אני רוצה אפידורל , סירבתי למרות הכאבים אבל הסכמתי לקחת את הגז שממש לא עוזר באמצע הציר לשיכוך הכאב.

התפתלתי מכאבים במשך שעתיים ישבתי על כדור פיזיו, בעלי עשה לי מסג' וכבר לא יכלתי יותר ...ועדיין סירבתי לקחת משכך אחר, לא רציתי להיות מטושטשת ושגם התינוק יהיה מטושטש. בעלי נרדם קצת על הכיסא וכל ציר שהיה לי הוא יתעורר להחזיק לי את היד:-)

בשעה 1 בלילה כבר הייתי בפתיחה מלאה אבל המים סירבו לצאת, המיילדת פקעה לי את המים ואז התחלתי ללחוץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץץ

חשבתי שאני עומדת להתעלף כל שנייה מרוב הכאבים, לחצתי בין ציר לציר ובדקה שהיתה באמצע נחתי אפילו ממש נרדמתי לדקה.

הרגשתי ממש רע והקאתי באמצע הלידה פעמיים! כבר לא יכלתי יותר, לא היה לי כוחות ללחוץ יותר. המיילדת התחילה לדרבן אותי ואמרה לי שהראש כבר אוטוטו יוצא ושאסור לתינוק להיות בתעלה הרבה זמן ושאני חייבת ללחוץ כמה שיותר חזק.

בעלי המתוק היה לידי ועזר לי מאוד עם הלחיצות, הראש כבר היה ממש בחוץ והיו חסרות כמה לחיצות וזהו.....

לקחתי נשימה עמוקה ונתתי לחיצה אחת אחרונה ובשעה 02:03 הפשושי שלי יצא החוצה במשקל 3.480.

המיילדת ניקתה אותו וחתכה לו את חבל הטבור והוא ישר התחיל לבכות.

היא שמה אותו עלי ואני פשוט לא האמנתי שאני מחזיקה את התינוקי שלי סוף סוף!!!

התחלתי לבכות מרוב אושר והתחבקנו שלושתנו ביחד:-)

ניקו אותי ולמזלי הוא אפילו לא חתך אותי:-), חזרתי למחלקה ולא רציתי אפילו לישון, רציתי רק להסתכל עליו כל הזמן ולראות שהוא לידי.

הנקתי אותו קצת וישר הוא נרדם.

החלטנו לקרוא לו בן:-) עדיין לא ידוע מתי תהיה ברית כי יש לו צהבת קלה.

אני רק רוצה להגיד לכל הבנות שהתייאשו כבר, שאם אני עברתי את ההריון הזה עם כל הקשיים בדרך אז לכולן יש תקווה! ופשוט אסור להתייאש צריך להמשיך ולנסות!

הכל מתגמד אח"כ כשרואים את התוצאה!! זה מדהים אני עדיין לא מעכלת ואני בעננים:-)

ולכל הבנות פה שלמרות שלא ראו אותי עדיין אני רוצה להגיד שאתן פשוט מדהימות אחת אחת!!!

אם לא העידוד שלכן והעזרה אפילו שהכל היה וירטואלי אני לא הייתי עוברת את ההריון הזה ככה.

אתן מתוקות ואני מקווה לראות אותכן בקרוב ולתת לכן נשיקה על כל העזרה והעידוד!!

אוהבת אותכן מאוד!!!

בן הנסיך שלי!!