קהילת הריון ולידה

שמי מירי, וגם אני עברתי הפלה טבעית אחרי הריון שמאד מאד שמחנו עליו בעלי ואני (הריון ראשון).

אנחנו נכנסנו להריון מיד לאחר המחזור, שהגיע בדיוק 4 שבועות לאחר הגרידה.

בהריון הראשון, כבר מההתחלה העובר היה קטן מדי לשבוע שלו, ובתור בחורה מאד מסודרת ששומרת הלכות טהרה, ידעתי בדיוק מתי נכנסתי להריון, כך שלא היה סיכוי שהביוץ היה 4 שבועות מאוחר יותר (שזה יוצא שבוע אחרי שכבר ביצעתי בדיקת דם להריון...).

בשבוע 10 התחלתי לדמם. הרופאים אמרו שזה לא אומר כלום.

3-4 ימים לאחר מכן, במוצאי שבת, באתי עם בגדי השבת למיון, ושם כבר אשפזו אותי. הכל היה כמו סרט, שאין לי שום קשר אליו.

פתאם מכניסים לי ערוי, מראים לי אולטרא סאונד ריק, שהעובר כבר לא בתוכו בגלל הדימומים, מושיבים אותי על כיסא גלגלים, מביאים אותי למחלקה, צריכים להוריד את הבגדים, ללבוש חלוק - והכל קרה כל כך מהר.

מה שכן, כשיצאתי מחדר הניתוח וחזרתי למחלקה - פשוט חייכתי. הרגשתי פתאם טוב. קודם כל - הרגשתי בריאה. דבר נוסף - ידעתי שהנה עכשיו יש סיכוי להתחיל מחדש. כל עוד ההריון הקודם נמשך בצורתו הלא תקינה - לא היה מקום להריון חדש וטוב. עתה פתאם נפתח הסיכוי מחדש.

עברתי ימים קשים. הריקנות היתה קשה.

למדתי לנצל זאת לחיזוק הקשר עם בעלי, שהנה פתאם יש לנו אובדן משותף, שכל אחד מאיתנו חווה אותו אחרת, וככה למדתי כל כך הרבה עליו, ואהבתי אותו עוד יותר.

לאחר המחזור, כשחזרתי מהמקווה, כבר כשטבלתי התפללתי להתחלה חדשה, וכל כך בכיתי אז. כשחזרתי הביתה שנינו בכינו (כי גם סוף סוף יכולתי לקבל ממנו חיבוק), וברוך ה' נכנסנו להריון באותו החודש.

היום אני באמצע שבוע 31, עם עובר שברוך ה' מתפתח יופי.

דבר נוסף וחשוב - אל תיכנסי ללחץ בהריון הבא, שבעזרת ה' יגיע במהרה.

ובהריון הבא תהיי רגועה. זה שתהיי הסטרית לגבי מה את עושה/אוכלת/נושמת לא יעזור.

אצלי, הידיעה שעשיתי הכל בהריון הקודם כמו שצריך, והנה הוא לא הצליח, גרמה לי להבין שאני צריכה פשוט להיות אני ולהינות מכל רגע, ולהיפך - לא להיכנס למערבולת של בדיקות ולחצים.

בהריון הזה הלכתי לאולטרא סאונד ראשון רק בשבוע 9, ועשיתי הכל ברוגע ושמחה.

כל טוב והרבה בשורות טובות,

מירי.