קהילת פוריות

קראתי חלק מהשירשורים שכתבתן ופשוט מחמם את הלב, מרגש עד דמעות..

בדיוק חזרתי מאירוע(חינה של בת דודה ) וכ"כ היה לי רע.. אתמול גם הייתה לי חינה אך אז הייתי עדיין אופטימית.. היום כבר לא...

אני כותבת ובוכה ובוכה ... וכ"כ כואב לי בפנים .. פשוט נגמרו לי הכוחות לכל המסע המפרך בו אנו נמצאות...

אני כבר חושבת ודואגת.. מתי זה ייקרה..??.. מצטערת לומר..( ובבקשה אל תגידו חייבים להישאר אופטימיים כי זה פשוט לא עובד תמיד) אבל האמונה שזה ייקרה כבר מתי שהוא קצת ירדה לי.. ויותר גרוע מזה... -אני ממש בוכה כשאני כותבת שורות אלו.. שאפילו קשה לי לכתוב כי אני לא רואה את האותיות- פשוט אני כבר חושבת אולי אני לא רוצה יותר לנסות.. אולי גם טוב לי ככה ...בלי לנסות בלי לצפות ופשוט ממש בלי לרצות.

השאלה הזו "למה".. מה עשיתי רע שזה צריך לקרות לי כ"כ קשה......

רציתי גם לשתף כל כך מרגיז שהבטן שלי מנופחת גם בגלל כל ההורמונים המסריחים שדחפתי לגוף שלי בכל מיני כיוונים וגם עכשיו מהמחזור שקרב ובא שאני ממש נראת כמו אישה בהריון רק שאין כלום שם בפנים..... כל כך קשה לנסות להסתיר את הבטן שאין בה שום משמעות חיובית:(

בתוך כל העצב הזה.. ומצטערת שאני מכניסה אותכן לזה.. אבל זה חייב לצאת... ולדבר על זה אין לי כוח וחשק.. עדיף לכתוב... בקיצור בתוך כל העצב הזה אני חושבת על מקרים של אשנים אחרים.. על בעיות של אחים ואומרת לבורא עולם תודה על מה שנתת לי תודה על הבעל המקסים והתומך תודה על הבריאות התקינה ותודה בכלל על כל הדברים הקטנים ביום יום....

אבל כמובן שזה עדיין קשה.... הכאב נמצא.. כי האכזבה כה גדולה.. אני פשוט מרגישה כמו בפייס, כאילו אני אומרת לעצמי גם ככה את לא מנצחת אף פעם בהגרלות.. אז אולי גם כאן זה יהיה אותו מצב...:(

אני פשוט רואה את החיים חולפים.. ולא בא לי שהדבר הכה טבעי וכה מדהים הזה יבוא רק עוד הרבה שנים... אחרי שנות סבל....

אוף טוב.. כבר נגמרו לי הכוחות גם לכתוב וגם לבכות... מצטערת אם אני מעיקה על מישהי...

פשוט הייתי חייבת..

אוהבתותכן.. מאחלת לכולכן חיים נפלאים והנאה מהדברים הקטנים..

נ.ב: רציתי לשאול את הבנות שמבינות בכדורים למניעת הריון... האם זה מפסיק לגמרי את המחזור כל עוד בולעים אותם?? תודה מראש.