אוי נטע,
אל תהי עצובה.
אני מבינה את הרגשתך והייתי שם, ואני אומרת הייתי כי עכשיו אני כבר לא וזה תמיד נותן תקווה.
תמיד תמיד תמיד יש אור בקצה המנהרה ותזכרי שהכל קורה בזמנו ויש מי שמכוון מלמעלה.
ככה לפחות אני מאמינה.
אל תאבדי תקווה!!
אף פעם!!