קהילת פוריות

לילדי האהוב.

ילד אוצר, מתנה מתוקה שלי. אני כותבת לך עכשיו מכתב פרידה. איך נפרדים ממישהו כל כך יקר? כל כך אהוב? כל כך רצוי? וכל כך לא מצוי.. ילדי היקר, אני רוצה להודות לך. להודות על השבועות, על הימים, על השעות, שזכיתי להיות אימך. הנוכחות שלך בתוכי עשתה אותי מאושרת. והייתי באמת מאושרת. במשך ימים ושבועות ליווית אותי, והיית הסוד הכמוס שלי. כזה שמגלים אודותיו בשלב הרבה יותר מאוחר. אני, למודת ההפלות, לא ממהרת לספר על הריון. כשיראו, אז יראו. לא קודם. רציתי להודות לך, על שבחרת בי לאימך. אפילו אם זה היה רק לזמן קצר. זמן מוגבל ביותר. החזרת לי את הביטחון בעצמי ובנשיותי, החזרת לי את התקווה, ואת האמונה שחלומות יכולים כן להתגשם. למה לא? למה לי לא? והבטחתי להיות האמא הכי טובה, הכי אוהבת, תומכת, מעניקה, אכפתית, רגישה, קשובה לכל צרכיך הגשמיים והרוחניים. וסיפרתי לך על המשפחה העתידית שלך, שהיא אוהבת ותומכת, ומאד מיוחדת. כי אח ואחות כמו שלך, אין באף משפחה אחרת. ואבא כמו שלך- אין בשום מקום בעולם.

וכאן המקום לבקש את סליחתך אהוב יקר שלי. סליחה שאכזבתי אותך. סליחה שכשלתי. סליחה שלא הצלחתי לתת לך את כל שהיה דרוש לך כדי לגדול ולהתפתח בתוכי. אני אוהבת אותך, וכואבת את אובדנך, ילדי שלא נולד. אני מצטערת ומקווה שאובדן החיים לא גרם לך לסבל בשום צורה שהיא, ולו לזמן קצר.

בליבי תחייה לנצח.

אוהבת,

אימא.