קהילת פוריות

הי לכל הנשים החזקות..

לפני מספר שנים הפורום הזה היה ה"בית" שלי..

סיפרתי, שמעתי ושאלתי וללא כל ספק נעזרתי נפשית..כי מי כמוני וכמוכן יודעת שהטיפולים האלה זה דבר מורכב ומאתגר וכו'..

אז ככה..לפני 16 שנה נכנסתי להריון ספונטני לחלוטין והפכתי לאמא צעירה בת 26..לא היתה מאושרת ממני..

לאחר שנה וחצי ניסינו שוב להביא ילד לעולם..ניסינו וניסינו ולא צלח..

אחרי שהבנתי שבאופן טיבעי זה לא ילך..התחלנו בטיפולים..כמו בספר..הזרעות החזרות הורמונים..הזמן עובר והחיים ממשיכים ולא מצליחים..

הגדול שלי כבר בן 6..ורוצה אח

הסביבה מציקה

ואני..לא רואה בעיניים..רק בזה, לא מוותרת

עוד הפרייה ועוד החזרה ועוד שלילי ועוד בכי וחוזר חלילה..

מביח ציבורי עברנו לפרטי..לטובים ביותר..

בלוציצטים..החזרות, תרופות חדשות ומה לא ניסינו.

כן..הייתי גמורה ומיואשת.. אבל אמרתי כנגד כל הסיכויים אני אצליח..

ודקה לפני שבעלי התחנן שנעשה הפסקה..כמה שנאתי תמילה הזאת כי מי מפסיק משהו שאני ככ כמהה אליו..

נענתי לו ואמרתי לרופא..רק תחזיר לי את המוקפאים בלי הורמונים ונעשה קצת פסק זמן..

וכך היה..עשיתי החזרה של מוקפאים ללא הורמונים באותו החודש ומאסותא טסנו לאילת לשבוע..ניסיתי לא לחשוב ולהנות מהחיים..רציתי קצת לנשום

ואזזז אחרי 14 יום עשיתי בטא ו..זה היה חיובי..

ואז שוב וזה הכפיל

ואז גדלה הבטן ולא האמנתי על המתנה שקיבלתי והענקתי לבני הבכור שהיה אז בן 7.

אבל זה לא מה שרציתי לספר לכן בנות..

יש המשך..אחרי שילדתי את בני השני ניסינו שוב הפריות כי רציתי עוד.. כבר הייתי בת 38..אבל קיויתי לעוד..ובת

ושוב נכנסתי למעגל הזה..ואז בעלי עצר ואמר דיייייי

יש לנו שניים שיהיו בריאים..בואי נחיה באושר ונגדל אותם בנחת..

כאב לי, מאד רציתי עוד אבל הסכמתי איתו שדי..סבלנו מספיק ואנחנו צריכים לומר תודה לישתבח שמו.

ונסענו לחול ולבתי מלון ויצאנו..הילדים גדולים אחד בן 15 והשני בן 8 והכל טוב ברוך השם..

ואזזזזז בגיל 41 היה לי איחור במחזור..

לא התייחסתי כמובן והמשכתי כרגיל.. עבודה בית ילדים וכו..

לאחר שבועיים של איחור בעלי קנה לי ערכה..כמובן שצחקתי עליו..

אבל הוא ממש ביקש שאעשה..

וניזכרתי בבדיקת זרע שלו שישבנו מול הפרופסור רק לפני שנה וחצי והוא אמר לבעלי אתה סוג של עקר ואין הרבה סיכויים אם בכלל..

וכשזה מהדהד לי בראש נכנסתי לשירותים ו...אמאלההההה שני פסים

חזרתי לסלון.. הבית רועש זה היה 7 בערב

הנחתי תבדיקה על השולחן ואמרתי לו כן.. כנראה שאני בהריון

הוא שם תידיים על הראש והתהלך בבית כמו זומבי..

ואני..ישבתי בספה ו...לא האמנתי לא הבנתי

וככל שגדלה הבטן לא האנתי יותר.. האם זה חלום

גם ששכבתי בחדר לידה והביאו לי אותה כן זו בת..עדיין לא האמנתי..

כי כמה נסתרות הן דרכי האל..

כמה הוא לא שוכח אף אחת מאיתנו..

אז היום היא בת חודש והיא מתוקה אמיתית.. והיא עליי ובגלל זה אין פסיקים וסימני קריאה..

מחזיקה לכן אצבעות בנות

יודעת מה אתן עוברות

ואל תשכחו..הוא לא שוכח אף אחת.

אוהבת

אני