קהילת הורות

מה שהכי עוזר לי במצבים הכי קשים זה להגיד לעצמי: אוף, עוד פעם המטומטמת הזאת התחילה עם השטויות? היא לא מגיעה לקרסוליים שלי, אני כמה רמות מעליה, אני לא יורדת לרמת הדיבורים שלה, אם היא מתחילה לזרוק דברים אני אומרת "בסדר" והולכת, זה הכי הורג אותן. לעולם לא להחזיר! זה נקרא ללבות את האש. אם לא מתייחסים הן מתפוצצות.

מצחיק שאני מדברת ככה בהכללה כאילו חמות זה איזשהו גזע נפרד, הרי גם אנחנו נהיה כאלה (לא יודעת אם יש לך בן או בת, ומזל טוב אגב) - יש לי שני בנים ואני מן הסתם אהיה פעמיים חמות. אני רוצה להאמין שלעולם לא אשניא את עצמי על כלותיי, אם וכאשר יהיו כאלה, גם אם לא אוהב אותן במיוחד.

בקיצור, כל אחת מ"סובלות החמות" מוצאת את דרכה להתמודד. אם זה להתעלם, להחזיר, לפתוח את הקלפים ולפתח שיחות נפש (זה עוזר אם רק אם חמתך היא אישה חכמה והגיונית, לא המקרה שלנו), או להגיד "מלח מים מלח מים".

חבל שהגברים האלה - הבעל, הבן שלי - לא רואים את מי שהיא באמת. כלומר בעלי יודע שהיא לא הגיונית בתגובות שלה, אבל הוא אומר " לכל בנאדם יש את הדברים הגרועים שלו, אצלה זה הריבים, אצל אמא שלך זה ההתנשאות שיש לה לפעמים". סליחה, אבל איך אפשר להשוות לשון צפע, לכמה רגעים של התנשאות, נגיד? חמתי לא בקשר (ריב אטומי)עם חצי עולם, כולל גיסתה, ההורים שלי, חצי מהשכנים, חבר טוב שלי שהיא "קפצה" עליו פעם וכו' וכו'. זה בנאדם נורמאלי?

ושוב, "לא נעים", אני רוצה שתסתכלי עלינו רגע מבחוץ ותראי איך אנחנו מתעצבנות ומגיבות בגלל הנשים האלה, איך הן הופכות אותנו למה שאנחנו לא אוהבות להיות - אכולות שנאה, ובואי ננסה לצאת מהמצב המגוחך הזה. (חי חי, על מי אני עובדת?) לפחות נשתדל.