קהילת הורות

רק מי שמוכנה להכיר בי עוד זווית (לא נעימה...) מוזמנת לקרוא את הסיפור הבא:

פעם מזמן, לפני 9-10 שנים, מכר שהיה אחראי על תוכנית של סטודנטים מחו"ל ביקש ממני כמקרה חירום להיות משפחה מאמצת של מישהי שתבוא אליי לשבתות. זה היה ממש על תקן של מקרה חירום, כי תחשבו שהבת המאומצת הייתה בת 20 ואני בת 24, אז זה בהחלט לא היה מצב רגיל בתוכנית, אבל היו צריכים שומרי שבת ליברליים יחסית (שמבינים שהיא רוצה שבת של דתיים, גם אם היא לובשת גופיות וקצר). בכל מקרה היה אחלה. היא הייתה בחורה יוצאת דופן, מקסימה, לא היה טורח בכלל. שמרנו על קשר לעיתים רחוקות אחרי אותה שנה ופה ושם היא שולחת עדכונים- היא התחתנה, הם ביפן...

שנתיים אחריה שוב היה צורך במשפחה שומרת שבת וקיבלנו עוד בת.

עכשיו תסלחו לי על רשימת הביטויים והתארים- מפונקת שחושבת שהכל מגיע לה -כמוה, עוד לא ראיתם. ציפתה שנאסוף וניקח, ונכין, ושתהיה בחדר לבד. עזבו, אין לי כח לפרט. כמובן שבפניה אנחנו שיא הנחמדים.

מאז שהיא הייתה בארץ עברו חמש שנים, ומאז כל שנה בקיץ היא באה לבקר ומתעקשת להתארח אצלנו (מלון חינם, אלא מה).

נו ניחא, אני נושמת עמוק כי היא עשירה וכמובן מספרת לנו על כל התרומות שלה לארץ.

וחבל לי שתפסיק לתת.

עכשיו אחותה התחתנה וגרה בארץ- האם היא מתארחת אצל אחותה? לא ולא! אצלי יותר נוח! האם היא מתביישת לבקש שאקח אותה לירושלים? ממש לא! ואני מסרבת ומסכימה רק לתחנה.

אני הרי חולה, אז אתמול היא הציעה להכין לי תה. אמרתי כן תודה. היא הכינה ואז התיישבה בכזו אנחה- כאילו אפשר לחשוב מה עשתה. חוץ מזה היא מתלוננת על זה שאני חולה ובטח אדביק אותה ואם לא אכפת לי לשטוף ידיים שוב...כאילו, הלו, הדלת פתוחה, לא? יש לך לאן ללכת.

אתמול היא אמרה משהו שהרג אותי-

היא אמרה שהיא מתה שנבוא לשיקגו, מקום מגוריה והיא תארח אותנו...אבל אז היא הוסיפה, שיש אצלה בבניין דירות להשכרה על בסיס יומי וזה יעלה לנו רק 100 דולר ללילה.

לא הייתם נקרעים מצחוק????.

אני מבינה שרווקה (נואשת, אגב, יפה, מליאנית בת 28, אם למישהי יש שידוך הולם אבל מפונקת בטרוף) לא יכולה לארח משפחה, אבל מלון ב- 100 דולר, גם אני יכולה למצוא, לא?