פורומים חדשים
כלים שימושיים
לזאת שכתבה לי אתמול בעילום שם
שגית (23.10.2010, 20:06)אני לא כותבת פה הרבה,,,
אבל רינת, אני חיבת לומר לך שאת די אגרסיבית בנחרצות שלך. מה לעשות שלא כולם מסוגלים לקום על הרגליים כ"כ מהר כמו המשפחה שלך. או להתרומם כ"כ מהר.
אנחנו האמהות השכולות ממש מתנצלות בפניך שלא עמדנו בדרישות ההתאוששות שלך.
מסכימה עם מה שאמרת שהצער הזה לא צריך להפסיק את הרצון שלנו לצעוד קדימה ולקוות לטוב, אבל באיזה זכות את קובעת את הקצב לכולם? או את רמת ההתאוששות ? ( מהר, לאט) או בכלל את העובדה שהזיכרון הזה צריך להיות עמום ככל האפשר?
כל הכבוד על הרצון לעודד, אבל עם הרצון הזה הכאבת לאחרות בדרך.
זאת לא בחישה בדיכאון ובקושי כמו שאת חושבת, זאת רק אמירה שהוא קיים! ושכשכותבים לך "תרימי את הראש!! תסתכלי קדימה!! יהיה לך ילד נוסף!!" זה רק מראה כמה אנשים לא יודעים איך להכיל את הצער שלנו ומבטלים אותו בהינף יד, העיקר לא להתמודד עם הכאב שנשמיע.
יש שלב של עיכול, יש שלב של אבל, יש שלב של התאוששות.
והיא רק בראשון.