הוספת הודעההוספת תגובה פורום רשלנות רפואית - ראש הפורום

כמה שווים חיי אדם? -המשך

אריאלה(2.2.2009, 18:05)

לד"ר וולפמן שלום,

תודה על תשובתך.

אמי חלתה במחלת קרוהן בהיותה בת כ-70. היא טופלה לאורך השנים ובאופן קבוע בראפאסאל, כאשר, מידי פעם, עם ההחמרה במצבה קיבלה גם סטירואידים ו/או אנטיביוטיקה לתקופות מוגבלות.

באוגוסט 2001 במהלך אשפוז [אחד מני רבים], לאחר שםיפולים אחרים לא הועילו, וכאשר היא סובלת מדימומים קשים הוחלט לתת לה רמיקייד. אחותי ששהתה כל הזמן ליד אמי סיפרה כי למתן הרמיקייד קדם ויכוח בין רופאי המחלקה הפנימית בה אושפזה אמי שתמכו במתן התרופה, לבין רופאי מכון הגסטרו בו טופלה אימי דרך קבע אשר התנגדו למתן התרופה, והרושם של אחותי היה כי ההתגדות נובעת ממניעים שאינם ממין העניין.

בסופו של דבר התרופה ניתנה ונאמר לאימי כי יהיה עליה להגיע אחת לחודשיים לאשפוז-יום לקבלת מנות נוספות של התרופה [הניתנת כידוע בעירוי].

לאחר קבלת הרמיקייד השתפר מצבה של אמי לבלי הכר. היא הפסיקה לחלוטין לצרוך את כל התרופות האחרות [לרבות ראפאסאל], חזרה לאכול, משקלה עלה והבצקות הקשות מהן סבלה מאז חלתה, נעלמו.

אמי כמובן המשיכה להגיע לביקורת במכון הגסטרו ולפחות בשני מכתבי סיכום הנמצאים בידי נרשם ע"י הרופאים שבדקו אותה כי "המחלה ברמיסיה".

כאשר עמדו להסתיים חודשיים ימים מאז מתן הרמיקייד בקשה אמי לקבוע מועד לקבלת מנה נוספת ואז נאמר לה ע"י הרופאה כי יש לערוך קודם בדיקת קולונוסקופיה. אמי לא רצתה בבדיקה אבל השתכנעה לעבור אותה לאחר שהרופאה טענה כי זהו תנאי למתן הרמיקייד. [למיטב ידיעתי לא היה לטענה זו של הרופאה כל בסיס רפואי]. באותו ביקור הנחתה הרופאה את אימי גם לחזור ולקחת ראפאסאל. באותו רגע היו אמורים לצלצל באזנינו כל פעמוני האזעקה אבל אנחנו, כפי שתראה גם בהמשך, היינו גם תמימים וגם מטומטמים.

הקולונוסקופיה בוצעה, והרופא שערך אותה מסר לאימי שאין מניעה לקבלת הרמיקייד, אבל כאשר חזרה אימי לרופאה אמרה לה זו כי מאחר שהיה לה סרטן בעבר היא מנועה מלקבל את הרמיקייד.

מכאן הלך מצבה של אימי והתדרדר. הבצקות חזרו, התאבון נעלם, המשקל ירד, השלשולים חזרו ומצב הרוח היה קשה.

ב-14.2.02 אמי אושפזה כשהיא סובלת גם מקשיי נשימה אבל עיקר הטיפול שקיבלה היה פוסיד. היא שוחררה כעבור 5 ימים בלבד עם מרשמים לכמויות גדולות של אנטיביוטיקה.

ממכתב השחרור למדנו כי בהתייעצות עם רופאי מרפאת הגסטרו דווחו אלה כי תרופת הרמיקייד שאמי קבלה בעבר לא עזרה לה. מנקודת מבטי היום , בכך נחרץ גורלה של אימי למוות. אבל כאשר קראתי זאת אז לא ייחסתי לכך חשיבות כי עדיין האמנתי שבשל העובדה שחלתה בעבר בסרטן ממילא לא ניתן לתת לה את התרופה.

למרות הטיפול התרופתי המסיווי המצב לא השתפר. ב-6.3.02 הגיע המצב לידי כך שנוזלים הופרשו מכפות רגליה והיא אושפזה שוב.

גם האשפוז הזה היה קצר והטיפול העיקרי התמקד בבצקות. אמי שוחררה חרף התנגדותנו ב-12.3.02 במצב נורא, כשאינה יכולה לעמוד על רגליה וזקוקה לעזרה בכל. לא הפנו אותה לשיקום ולא אפשרו לנו להתארגן ולחפש עזרה מקצועית.

יומיים לאחר השחרור שוב הופרשו נוזלים מכפות רגליה של אימי ולמחרת היא אושפזה שוב. באותו יום קבלתי מקרובת משפחה חומר שהורד מהאינטרנט על תרופת הרמיקייד וממנו למדתי שלדברי הרופאה הגסטרואטרולוגית כי לא היה כל בסיס רפואי. נכון לידוע באותה עת מחלת סרטן בעבר לא היתה צריכה למנוע מאימי את קבלת הרמיקייד.

לאחר קבלת החומר דברתי עם סגן מנהל המחלקה הפנימית שבה אושפזה אימי באוגוסט ובה קבלה את הרמיקייד והוא דאג שיתנו לה שוב את התרופה אלא שזה כבר היה מאוחר מדי.

בליל 9.4.02 החלו לתת לאימי מזון בעירוי וביום 10.4.02 לפנות בוקר היא אבדה את ההכרה ונפטרה.

לשאלתך ,לא בקשתי ולא קבלתי חוו"ד מקצועית. אני י ו ד ע ת שמדובר לא רק ברשלנות אלא בפשע רפואי, אבל כפי שכתבתי בפנייתי הקודמת אליך משיחות עם יותר מעורך דין אחד הבנתי ששום טוב לא יצא מהמשך ההתעסקות בנושא. עם זאת יש בידי את הרשומות הרפואיות מבית החולים.

אני מודה לך על הסבלנות ואשמח לקרוא את דעתך בנושא.

אריאלה.