פורומים חדשים
כלים שימושיים
האם כדאי להגיש תביעה?
מירי (11.4.2010, 12:56)שלום רב,
לפני כ-4 חודשים ילדתי את ביתי הבכורה בלידה רגילה.
הגעתי לביה"ח בשעה 2 לפנות בוקר עם פתיחה של 4 ס"מ, כעבור שעתיים הפתיחה התקדמה ל-6 ס"מ. בשעה 7 בבוקר העבירו אותי לחדר לידה בפתיחה 6. מהרגע שהגעתי לחדר הלידה המיילדת (שהתחלפה בינתיים) הציעה לי לקבל זירוז - ע"י פקיעת מים, או פיטוצין, למרות שהמוניטור הראה שהכל תקין והייתי כבר בפתיחה 7. לאור זאת, סרבתי.
בשעה 8 וחצי המיילדת הכניסה סטז'רית שתבדוק אותי, הסכמתי, היא אמרה שהפתיחה התקדמה ל-8. המיילדת אמרה שהיא גם רוצה לבדוק, היא טענה שהפתיחה עדיין 7 ס"מ, ובתוך כך הכניסה את ידה עמוק יותר ויותר, כאשר אני צורחת מכאבים ואומרת לה להפסיק. פתאום היא אומרת "אופס, פקעו המים" והרגשתי זאת.
מיותר לציין כי חשתי שאנסו אותי, ממש כך. בטוחני כי המיילדת ידעה היטב מה היא עושה, על אף שהיא טענה לאחר מכן כי מדובר בטעות. כאשר שאלתי אותה מדוע לא הפסיקה כשאמרתי לה שכואב לי, היא לא ענתה. מאז לא חלה התקדמות בלידה כלל. בשעה 10:00 שוב הציעו לי זירוז כי הלידה לא מתקדמת, אבל המוניטור הראה שהכל תקין ולכן סרבתי. הגיע רופא שטען שאם אני לא אקבל זירוז אני מסכנת את עצמי ואת התינוקת. טענתי בפניו שהלידה התקדמה מצויין עד לפקיעת המים ע"י המיילדת, וכן שהמוניטור תקין לחלוטין. בכל זאת, הסכמתי שאם לא תהיה התקדמות תוך חצי שעה, אסכים לזירוז ואפידורל. אני ובעלי נשארנו לבד בחדר. ואכן, בדרך נס, בשעה 10 וחצי הרגשתי צורך עז ללחוץ. בעלי יצא מהחדר וצעק שאני יולדת, אבל המיילדת הייתה כנראה עסוקה בחדר אחר.
הגיעה מיילדת נוספת שאמרה לי שאני בפתיחה של 10 (אדגיש - תוך חצי שעה הפתיחה התקדמה מ-7 ס"מ לכאורה ל-10). למרות זאת, היא אמרה לי "אל תדאגי את לא תלדי כ"כ מהר, יש לי עוד דברים לעשות" ופשוט יצאהמשם. בעלי נאלץ לצעוק על מנת שהיא תכנס לחדר ותישאר שם.
לאחר כחצי שעה של לחיצות התינוקת יצאה. לאחר יציאת התינוקת, המיילדת משכה את השלייה, ולא זכור לי שהרגשתי ציר כלשהו בעודה עושה זאת.
לאחר הלידה הגיע רופא שתפר את הקרע שנגרם לי בלידה. תוך כדי התפירה הרגשתי סחרחורות ושאני עומדת להתעלף, ציינתי זאת בפני הרופא והוא הורה לסטז'רית לבדוק את לחץ הדם. לחץ הדם ירד מאוד והדופק היה מהיר, נתנו לי עירוי נוזלים. כמו כן עשו לי בדיקת דם, אשר בעקבותיה התברר כי ההמוגלובין שלי ירד מ-11.7 ל-7.2 והיה לי דימום מוגבר. שאלתי את הרופא אם כל השליה הוצאה, כיוון שידעתי שזה עלול לגרום לדימום מוגבר.
הרופא שאל את המילדת והיא ענתה לו שהיא בדקה ו"הכל בסדר". נשארתי לבד עם הסטז'רית והמילדת, והדימום לא פסק. בקשתי שיקראו לרופא שיבדוק שהכל תקין, במקום זאת, המיילדת צרחה עליי שאטיל שתן תוך דקה בתוך הכלי או שהיא תחבר אותי לקטטר, הטלתי שתן, שוב בתחושה קשה של השפלה.
בסופו של דבר העבירו אותי למחלקת יולדות, לא יכלתי לקום מהמיטה יום שלם בשל הסחרחורות. בחלוף יום מהלידה"נזכרו" לתת לי כדור ברזל לאור הירידה החדה בהמוגלובין. שוחררתי כעבור 3 ימים מהלידה, על אף שהרופאה הציעה לי להשאר יום נוסף, אבל פשוט רציתי לעוף מביה"ח לאור היחס המזלזל והמשפיל שנתקלתי בו.
לאחר כחודשיים מהלידה, במהלך המחזור, יצא ממני גוש בשר אשר נשלח לביופסיה, ואכן מדובר בשאריות שליה מהרחם. למרבה המזל אין שאריות שליה נוספות.
שאלותיי:
האם ניתן וכדאי לתבוע את ביה"ח בגין פגיעה באוטונומיה, על כך שהמיילדת הראשונה פקעה לי את מי השפיר ללא הסכמה ולאור סירובי המפורש (על אף שלכאורה לא נגרם נזק למעט כאב וסבל) ? (אציין כי בתיק ביה"ח כלל לא נרשם שהייתה פקיעת מים יזומה!!!).
האם הדימום המוגבר, הסחרחורות, ועצם יציאת חתיכה מהשליה כחודשיים לאחר הלידה נחשבים ל"נזק" המקנה עילה לתביעה בגין רשלנות של המיילדת השניה? (אציין כי לפני הלידה, במהלכה וגם לאחריה לא בוצעה ולו בדיקת אולטרסאונד אחת, או כל בדיקה אחרת, על מנת לראות את מצב הרחם ולברר מה פשר הדימום המוגבר, ולמעשה עד היום לא יודעים את הסיבה לכך. כן אציין כי מהלך ההריון היה תקין לחלוטין).
תודה רבה מראש, וסליחה על אורך הדברים.