פורום עזרה ראשונה

גל פחיס שובר מיתוס: "פראמדיק הוא לא אלוהים.."

ראיון עם גל, פראמדיק צעיר ומבטיח מאזור ירושלים

מאת: ענבל דיין

מי שלא מכיר את גל יכול לטעות ולחשוב שההצהרה הזאת נובעת מדחף בלתי נשלט לעצבן את קהילת הפראמדיקים בישראל אך מי שמכיר את גל ואפילו הכרות שטחית וקצרה ידע לבטח כי ההצהרה הזאת נובעת מענווה ואמונה אמיתית שהפראמדיק הוא לפני הכל ממלא שליחות לקהילה..

גל פחיס (חגג השבוע 24..) התחיל את הקריירה במד"א כמו רוב "המורעלים..", הוא התחיל כמתנדב באזור ירושלים, עבר את המסלול הקורסים הקבוע: קורס 60, קורס תער"ן, קורס מדריכים, קורס אט"ן / נטן", מוקדנים והיה לאחראי משמרת בסניפו. גל הרבה לאייש את התחנה בזמנו הפנוי ובכל מקום מעידים שבגל יש את השילוב המנצח של מקצועיות ואדיבות כלפי החולים.

בעוד שלרוב חבריו לתחנה היו שאיפות להתקבל לקורס פראמדיק בצה"ל, גל נתן לדרך להוביל אותו ובסופו של דבר ולא למרבה הפלא מצא את עצמו בקורס פראמדיק השני המשותף למד"א ולצה"ל.

למרות שהקורס היה יחסית ניסיוני ובהתהוות – גל מעיד כי הקורס תרם לו הרבה ולדעתו אין זה משנה אם המתנדב עובד קורס פראמדיק צבאי או אזרחי כי בסופו של דבר את הקורס מעבירים מדריכים של מד"א.

למרות שזו לא הייתה השאיפה העיקרית שלך, למה בכל זאת קורס פראמדיק?

"חשבתי שבמקצוע הזה אני אוכל לתרום. הגעתי ליחידה קרבית, יחידה מובחרת,

ושם הייתי שנתיים, בשנה האחרונה שרתי בגוש עציון ובחברון. שם שקט יותר, מבחינת טיפול בפצועים ביחידות קרביות – אין הרבה מה לטפל בשטח, הפציעות הן קשות ולצוות הרפואי לעיתים נשקפת סכנה אך למרות הסיכון הגדול, רוב הזמן הפראמדיק נמצא על תאג"ד צבאי ולכן הוא מוגן יותר ורמת הטיפול יותר טובה מבחינת המכשור הרפואי והתנאים".

לאחר שסיים את שירותו הצבאי גל חזר לשורות מד"א – הפעם כעובד, מסלול ההשתלבות שלו במד"א היה קצר ומהיר.

מכל המקצועות שיכולת לבחור כעיסוק לחיים – בחרת לחזור למד"א, למה?

"אני מרגיש שהעבודה כפראמדיק היא קודם כל שליחות ויש לי הרגשת סיפוק מהעבודה. יש לנו כפראמדיקים אפשרות לעזור לאנשים מעבר לעבודת הטיפול הרפואי המתקדם, הרבה פעמים מה שנחוץ לחולים זה דווקא היחס האישי, האכפתיות, החלק הסוציאלי מלבד החלק הטיפולי. אני מרגיש שיש לי את הזכות להיות בזמן ובמקום כדי לעזור."

סיימת את השירות הצבאי, אתה חוזר לתחנה הפעם כפראמדיק, כעובד, אייך חבריך לעבודה מקבלים את "גל הפראמדיק"? היו חילוקי דעות? בעיות סמכות?

"היו רגעים במעבר הזה בין גל המתנדב לגל הפראמדיק שפתאום צריך לתת הוראות, הנחיות, בקשות לאנשים שגדלת על ברכיהם שהיו אולי פחות נוחים אבל אני חושב שהיה לי יותר מוזר מאשר להם. החבר'ה מכירים אותי כמתנדב וקיבלו אותי יפה גם כפראמדיק".

אתה מרגיש שאתה צריך להוכיח את עצמך יותר מפראמדיקים ותיקים כוון שאתה צעיר מהם בגיל ועם פחות ניסיון מקצועי?

"פחות ופחות. צברתי 6 שנים של ניסיון כפראמדיק ועוד שלוש שנים כמתנדב נוער. רכשתי ניסיון מקצועי בטיפול בפצועים בצבא וגם במסגרת העבודה.. העובדים מקבלים אותי יפה ובעבודה שלנו יש המון שיתוף פעולה."

כעובד באזור ירושלים גל הגיש עזרה רפואית במספר רב של פיגועים. דבר שאולי עזר לו לרכוש ניסיון כפראמדיק אך השאיר בו גם זיכרונות רבים:" יצאתי כפראמדיק לטפל בפצועים בפיגועים רבים בניהם הפיגוע בשוק מחנה יהודה, הפיגועים בגבעה הצרפתית, קו 14, הפיגוע בקריית יובל, במדרחוב ועוד. בהתחלה זה כואב מאוד אבל מהר מתרגלים למראות, מגיעים למקום, מגישים עזרה ומנסים לא לקחת את המראות והזיכרונות הביתה, למרות שלפעמים חוטאים בזה.. אפשר לומר שבמשך הזמן, הניסיון משפיע, מה שיותר כואב זה הפן האנושי ופחות המקצועי.."

למרות התשוקה הרבה של גל למקצוע, לעיתים הוא חש תחושה של שחיקה מקצועית, כדי לשמור על רמה מקצועית גבוהה גל מקפיד להתעדכן בחידושי הרפואה הדחופה ע"י קריאת מאמרים באינטרנט, קראית ספרים ודרך העדכונים השוטפים היוצאים מפעם לפעם מאגף רפואה לקהילת הפראמדיקים. למרות זאת, אומר גל, העובדה שאין ספרייה מקצועית מסודרת במד"א מקשה על הפראמדיק להתעדכן וללמוד על החידושים שיוצאים.

גל, מה החלק הקשה בלהיות פראמדיק?

"ביום יום העבודה לעיתים שוחקת ולעיתים שגרתית, "עבודה שחורה". לרוב זה אותו תסריט: הגענו לפצוע / חולה, הרגענו אותו, תמכנו בו וטיפלנו תרופתית אם צריך ואז הפינוי לבית חולים. כמו שכבר אמרתי, בהרבה מאוד מהמכרים התמיכה באדם יותר חשובה ומשפיעה מאשר טיפול תרופתי. אבל ישנם מקרים שאם לא היינו מטפלים בתרופות וכו' אז אולי החולה לא היה חי. בנוסף יש את המשמרות הרבות והשעות הארוכות.. עובדים אינטנסיבית שבתות וחגים ללא הפסקה ולמרות שלי לא מפריע לעבוד שבתות וחגים יש מקרים שבהם העבודה במשמרות מתנגשת עם החיים הפרטיים, אבל לרוב מוצאים פתרונות ומתגמשים. בסך הכל מתרגלים למשמרות אבל מי שלא אוהב את העבודה הזאת לא נמצא בה. מי שנשאר לעבוד במד"א אוהב את העבודה והארגון, צריך לזכור שבסופו של דבר זו הבחירה שלי להישאר בארגון".

ולגבי המיתוס של "פראמדיק הוא אלוהים" מהי עמדתך?

"אני מודה שהעבודה הזאת בהחלט מנפחת את האגו. אתה יודע שאתה הצלת בן אדם, שנתת לו את הטיפול הנכון ובגלל זה הוא עכשיו נושם וחי. בואי נגיד שתמצית העניין הוא שאתה מסתובב שבוע עם חיוך על הפנים אחרי החייאה מוצלחת.. יש הרגשה טובה אבל עדיין, פראמדיק הוא לא אלוהים."

שאלה תיזרית: אם היו מציעים לך לעבור לעבוד בחברת אמבולנסים פרטית, היית עובר?

"ההזדהות שלי עם הארגון גבוהה. אם היו מציעים לי לעבור לנטלי או חברה פרטית אחרת לא הייתי עובר. יש ערך מוסף לעובדה שמד"א הוא ארגון התנדבותי."

גל הוא אדם שרוכש כבוד לחבריו, לעמיתיו לעבודה ולסובבים אותו. כשנשאל אם היו אנשים באזור ירושלים ובמד"א בכלל שהיוו מודל חיקוי עבורו מבחינה אישית ומקצועית הוא ניסה להתחמק מהתשובה.. כאדם שדוגל בתורת הפוליטיקלי קורקט – הוא לא רצה להזכיר שמות של חלק ולהשמיט שמם של אחרים ואולי, בשוגג לגרום לאי נוחות.. אך לאחר לחץ פסיכולוגי מתון הסכים גל לשחרר את התשובה הבאה:

"יש כמה אנשים שלמדתי מהם לאורך הזמן, פראמדיקים ותיקים שלמדתי מניסיונם. אני חושב שלקרוא מאמרים זה נורא חשוב אבל אין דבר שמשווה למציאות וסביבי נמצאים פרמדיקים, מתנדבים ועובדים שאני לומד מהם יום יום מבחינה אישית ומקצועית".

למרות שגל מאוד אוהב את מקצוע הפראמדיק – השאיפות שלו לא נעצרות בהגדרת התפקיד של פראמדיק והוא שואף ללמוד רפואה.

דר' פחיס בקרוב? ימים יגידו. לעת עתה נרשם גל ללימודי רפואה ואמור לקבל תשובות בימים הקרובים מהאוניברסיטאות השונות. הכיוון הכללי הוא אוניברסיטת באר שבע אך הצעות מפתות מאוניברסיטאות אחרות יתקבלו בברכה.

לסיכום גל, איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים מבחינה מקצועית ומבחינה אישית?

"בחינת מקצועית אני רואה את עצמי בבית ספר לרפואה. מבחינה אישית, אני רואה את עצמי עוסק במשהו שאני אוהב ונהנה מהחיים".

ועצה מפי גל לפראמדיקים החדשים שיוצאים לדרך: "תהיו בני אדם".

זהו גל פחיס, עובד ומתנדב מד"א, דר' לעתיד. בחור צעיר מלא אמביציה, צנוע ואוהב אדם. דוגמא מצוינת לאדם שרוח מד"א בנשמתו מגיל צעיר. שרואה ברפואה והצלה דרך חיים ופועל כבר 9 שנים להגשמת ייעודו וחלומו..

ואם גם לכם יש את ההרגשה שעוד נשמע עליו.. אתם בחברה טובה.