זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

הכל התחיל לפני כ3 שנים.

משפחה נורמטיבית למדי, הורים, 3 ילדים וכלבה חמודה.

אני, הילד האמצעי, בן 20, ואחי הבכור, בן 24, לא מדברים כבר עוד מעט קרוב ל3 שנים. חיים באותו בית אבל לא מדברים, לא מחליפים מילה, אפילו "שלום", "בוקר טוב" לא אומרים – פשוט כלום.

הכל התחיל בעצם מהרגע שאחי הגדול השתחרר מהצבא. הייתה תקופה מקבילה שבה שנינו "בילינו" בבית, כלומר בין הזמן שאני התגייסתי, לבין הזמן שהוא היה בתקופת שחרור.

הכל לפי דעתי התחיל בעצם זה, שתקופת השחרור שלו נמשכה המון זמן. בד"כ שחיילים משתחררים, הם הולכים לעבוד, הולכים ללמוד, לשפר בגרויות, טסים לחו"ל לטייל, וכו'.

הבעיה אצל אחי הייתה שהוא לא עשה כ-ל-ו-ם עם עצמו, פשוט כלום. נוצרה אצלו תקופה "מתה" ושאני מדבר על "מתה", מדובר על שנה וחצי.

שנה וחצי הוא פשוט ישב בבית, קם בצהריים, ישב על המחשב עד מאוחר, בקושי יצא לראות אנשים, רוב הזמן הסתגר או בחדר שלו, או בחדר מחשב עד השעות הקטנות של הלילה, ושוב, ושוב, ושוב.

באותה תקופה נוצרו בינינו הרבה התנגשויות מבחינת מגוון הפעילויות :

• מחשב – כשהוא יושב על המחשב אני בעצם לא יכול לשבת, למרות שאני מאוד רוצה, ולהפך.
• רכב – באותה תקופה אני הוצאתי רישיון, ורציתי לצאת לבלות ולנצל את הזמן כמה שיותר לפני הגיוס, לנסוע עם חברים, וכו'. אבל ברגע שאני נוסע ברכב הוא בעצם לא יכול.

אנחנו גרים ביישוב שרחוק מהעיר במרחק של 15 דק' מהעיר, ובשביל לצאת מהיישוב, חייבים לנסוע בטרמפים.

אז בעצם ברגע שאין רכב, אי אפשר לצאת מהבית.

יש לנו רכב נוסף, אבל הוא הרכב של ההורים.

• טלוויזיה – ברגע שהוא היה יושב על המחשב, הטלוויזיה גם הייתה יוצאת מכלל שימוש, מאחר ושני המכשירים נמצאים באותו חדר.
• מקלחת – אחי הגדול עושה מקלחות ארוכות מאוד. מקלחות שנמשכות לפעמים למעלה משעה. היו הרבה לילות שהייתי חוזר מבילוי, והדבר היחידי שאני רוצה לעשות זה להיכנס למקלחת, להתקלח ולישון.

אבל לא, הוא במקלחת. אז היו הרבה לילות שהייתי מחכה שהוא יסיים להתקלח בשקט, אבל ברגע שהוא מסיים להתקלח, אני מגלה שהמקלחת מטונפת, אז אני גם צריך לסדר אחריו, ועד שהצלחתי להגיע לתוך המקלחת, אז אני מגלה שנגמרו המים החמים, ובשביל שיהיו מים חמים צריכים לחכות עוד מינימום 40 דק'.

אז נוצר מצב שאני צריך לחכות קרוב לשעתיים! שעתיים בשביל להתקלח.

• עצבים – ברגע שאחי הבכור ראה בעצם שהוא לא עושה עם עצמו שום דבר, באיזשהו שלב זה התחיל לעצבן אותו, את ההורים, אותי, את כולם... אז החלו להיווצר מריבות בין גם ההורים כלפיו.

נוצר אפילו פעם אחת שהוא העז לקלל את אמא שלי, אז אבא שלי החליט לגרש אותו מהבית, אז הוא פשוט נעלם למשך שבועיים, אף אחד לא ידע איפה הוא, מה קרה לו, הוא כעבור שבועיים הופיע בדלת.

• תחביבים משותפים – בד"כ שרושמים צירוף מילים כאלה, זה אמור ליצור מכנה משותף בין אנשים.

אצלנו במשפחה, בין שנינו יצר רק עוד קונפליקט וקנאה.

תחום העריכה והטלוויזיה מאוד אקטיבי אצלנו בבית. מדברים על זה, מתעניינים בזה, עוסקים בזה.

כנראה, אני חושב, שהוא ראה שגם אני מתעניין בו, הוא החל לקנא בי, ולכעוס עליי יותר.

במהלך התקופה הזאתי, הגורם המקשר בין אחי הגדול אליי או אל ההורים היה אחי הקטן, בן 12.

כל הצרות, כל הבעיות, כל הצעקות, כל העצבים נפלו עליו. שהוא כולה ילד תמים, קטן וחמוד.

אחת הסיבות שכרגע יש לו בעיה בדיבור היא כתוצאה מלחץ שנפל עליו, ולפעמים אף נופל עליו כיום.

כרגע, המצב שברגע שאני אומר נגיד "א" הוא יגיד "ב".

כשאני אומר "שחור" אז הוא מיד יגיד "לבן".

כמו ילד קטן.

כיום, אחי הגדול בן 24 ועדיין לא עזב את הבית.

לפני כמה חודשים הוא התחיל לעבוד בעבודה זמנית, לא למד באופן פעיל.

לפעמים מעצבנים אותו דברים הוא בבית אז הוא מתחיל להתעצבן על ההורים ואומר להם שהם חייבים לשנות את זה, או שההורים אומרים לו שכמו שהוא עושה את הדברים האלה, בבית הזה לא עושים ככה, אז הוא מתחיל להתווכח איתם.

לפי דעתי, הצעד היחידי שצריך לקרות במצב כזה הוא שפשוט ייקח את עצמו ויעזוב את הבית, ככה לא יהיה לו את הצרות שלי, את הצרות של ההורים, של הבית של כולם.

באיזשהו שלב בתקופה "המתה" שלו, הוא התחיל להמציא תירוצים שהסיבה שהוא לא יוצא מהבית היא כי אין לו אוטו אישי, ואם אין לו אוטו בחניה הוא לא יכול לצאת לעבוד בבוקר.

אז הוא החליט שאבא צריך לקנות לו אוטו. כמובן שזה לא קרה.

הדבר היחידי שאני רוצה שיקרה כרגע הוא שנפסיק עם הריב הזה, שנחזור להיות אחים, כמו כל האחים, כמו שהיינו עוזרים ומצחיקים אחד את השני.

אני לא רואה שום סיבה בעולם לדוגמא שאני לא אסע ואשתה כוס בירה עם אחי הגדול, כמו כל האחים...

חשוב לי לציין שהיינו פעם אחת בייעוץ משפחתי, אחרי שהוא קלל את אמא שלי, אבל זה לא פתר...