זוגיות ויחסים - פסיכולוגיה אבולוציונית

אלינה יקרה,

את שואלת שאלה חשובה שנשאלת מדי פעם: האם לספר שנכנסתי אל הטלפון או החשבונות שלו כדי לחשוף את מה שגיליתי, ולספוג את הכעס או את חוסר האמון כתוצאה מכך, או להתאפק ולא לומר כלום?

הבעיה נובעת מכך שאם את מגלה דברים חמורים ביותר, שאת מבינה שאם הוא כזה אין לך מה לעשות איתו, אז טוב שעשית זאת. ואם את מגלה דברים שהם קצת בעייתיים, את בדילמה. האם הדברים האלו היו עוברים לבד עם הזמן לבד, כי הוא היה מתעשת ומפסיק אותם? - אם כן, אז חבל שעשית זאת. העניין הוא שאת לא יודעת אם זה יעבור לבד, או יתעצם. העניין הוא שאת חוששת שאם לא תגידי, זה לא יעבור לבד. ולפעמים (ואולי לא במקרה שלך), העניין הוא שאם לא תגידי, לך יהיה קשה להישאר עם חוסר הודאות הזה, ואת צריכה לומר כי אחרת אין לך ביטחון בו. ובעצם, מראש לא היה לך ביטחון בו, בין אם זה בשל החרדות שלך ובין אם זה כי היו סימנים ממשיים שרצית להם הוכחות בדוקות יותר. כשאת במצב ביניים, והנזק בין החשיפה שלא נתת בו אמון, ובעצם גם בגדת באמון שלו וחדרת לפרטיות שלו, לבין הנזק האפשרי מאי דיבור על זה, ואי בדיקה של מה שקרה איתו, ואי תיקון (של מה שאת חושבת על מה שקרה, או של עצירה של תהליך שלילי) הם פחות או יותר שווים, אז את באמת בדילמה. והדילמה החריפה מעצם הגילוי, שמערער את הביטחון שלך. זה המצב שלך, ואת צריכה להחליט. את מכירה את התנאים, ואותך ואותו, טוב ממני, ולכן ההחלטה שתגיעי אליה את, יותר מושכלת מהצעה שאני אתן לך. זה לא אומר שזה יצליח, כי בשני המקרים, בין אם תגידי ובין אם לאו, יש סיכוי מה שהקשר ייכשל. אני יכול רק להציע איזו שהיא דרך ביניים, והיא דווקא לא לחשוף, ומתוך הידיעה שהוא פה ושם מחזר אחר מישהי, לשפר את הזוגיות ואת התקשורת ביניכם, כך שמצד אחד הוא ירצה אותך יותר ויידע שיש לו מה להפסיד, וגם שאת תדעי הרבה יותר על מה שעובר בראשו, כי הוא יהיה פתוח יותר. לא דרך תחקירים, אלא דרך שיחות ופתיחות.

שני המצבים האחרים ברורים יותר: זה שבו לא משנה מה יגיד, לא תרצי להיות איתו בעקבות החשיפה שלך, וזה שבו לא תרצי לומר דבר על החדירה שלך לפרטיות שלו, כי לא מצאת דבר.