הוספת הודעההוספת תגובה פורום זוגיות ויחסים – יעוץ זוגי - ראש הפורום

לפעמים זה קשה מדי

עדי(21.5.2020, 1:59)
היי, אני בת 28, אני בתחילת קשר שהתחיל ממש לפני הקורונה עם בחור בן 35. כל מפגש שלנו ארוך מאוד וניכר שהוא מנסה לדאוג שיהיה לי הכי בנוח וטוב שאפשר ובאמת מתאמץ. הקודם שיצאתי איתו ( וגם זה שלפניו וגם לפניו??) גרמו לי לחשוב שהם מעוניינים בי, ולאחר זמן מאוד קצר, ברגע שהבנתי שאני רוצה באמת את הקשר וניסיתי לקדם אותו, הם ברחו, במפתיע בלי שיכולתי לראות את זה בא. הקשרים היו קשרים קצרים של חודשיים שלושה חודשים בערך אבל מאוד אינטנסיביים. פה אנחנו נפגשים אחת לשבוע להמון שעות, מאוד נהנים ביחד. אבל בין לבין הוא לא יותר מדי מדבר.... אם מדברים אז זו שיחה של שעה כך שהמינון כביכול טוב- והרגשתי איתו מאוד בנוח בתחילה. אבל לפעמים הוא לא מגיב- ההסבר הוא שהוא לחוץ בעבודה (הוא עובד סטרטאפ כך שההסבר הגיוני ולא הערתי על כך יותר מדי מפני שאני גם הייתי בעולם הזה ואני מבינה אותו) אבל בזמן האחרון לי זה קשה- לא בגלל שיש לי צורך לדבר- אלא בגלל שאני צריכה להרגיע איזה צד בי שאומר- גם הוא יצא מניאק, גם הוא יעלם. זה קרה כשהתחיל אצלי רגש מסויים ומאז אני מפחדת. נפגעתי כל כך הרבה. עוד עוברות בי מחשבות על הרגעים שהבנתי שהבחורים ההם לא היו באמת מעוניינים- אחד הבריז לי בדקה ה90 ממפגש עם חברים ועד היום יש לי פלאשבקים מאותו היום מאותו הריב. כל כך קשה לפתוח את הלב, כל כך מפחיד. אני רוצה זוגיות. אני יודעת שבכל תחילה של זוגיות יש פחד. אבל אמרתי את זה כל כך הרבה פעמים, וכל כך הרבה פעמים יצא שנכוותי. מה אני אמורה לעשות? איך להשקיט את החרדה הזאת. לבחור אין מושג שככה אני מרגישה. אני גם מפחדת להגיד, מפחדת שכך זה יהיה תמיד - ברגע שאפתח רגשות- הם יברחו ואני אצטרך להישאר שוב עם הלב המנופץ וחוזר חלילה.