פורומים חדשים
כלים שימושיים
אחד המאפינים של הזדקנות גברים, הוא התהליך של צניחת החגורה מהמתניים אל מתחת לשיפולי הכרס הצומחת באין מפריע. אחד מגורמי ההשמנה הוא הורמון הגדילה. הורמון הגדילה מופרש בעיקרו בלילה בשלבי השינה העמוקים (שלבים 3 ו-4). הורמון הדחק - הקורטיזול עולה ברמתו בשעות הערב.
תופעה שכיחה אחרת החלה עם ההזדקנות היא הירידה באיכות השינה ועליה במצבי העירנות.נשאלת איפוא השאלה האם לשנויי השינה עם הגיל יש קשר
לשינויים בהפרשת הורמון הגדילה במהלך ההזדקנות והאם לשינווים אלו יש השלכה על ההשמנה?
חוקרים משיקגו בדקו את השינויים החלים בהפרשת ההורמונים לפי חתך גילאים עולה, ובדקו את המיתאם שבין הפרשת ההורמונים ושלבי השינה. המחקר פורסם בביטאון האגודה האמריקאית לרפואה - JAMA, ב-16 לאוגוסט. המחקר בוצע בין השנים 1985 ל-1999. ניכללו בו 149 גברים בריאים ללא הפרעות שינה עם אינדקס מסת גוף של 24.1. במעבר מגיל הבגרות לגיל הביניים נמצאה ירידה מובהקת בשלבי השינה העמוקים ועליה בשלבי השינה הקלים. מעבר לקבוצת גיל זו (36 עד 50) לא נצפו שינויים נוספים בשלבי השינה, אך השינויים שתוארו בשלבי השינה נשארו קבועים. ככל שהתקדם הגיל, נמצאה עליה בפרקי זמן העירנות: לכל עשור נוסף בחיים, נוספו 28 דקות עירנות לילית. זמן העירנות בא על חשבון שלבי השינה הקלה (שלבים 1 ו-2) ועל חשבון שלב השינה החמישי הקרוי שלב תנועות העיניים המהירות. ההפחתה במשכי השינה העמוקה לוותה בירידה בהפרשת הורמון הגדילה. אולם אם קיצור שלבי השינה העמוקה לא התמיד מעבר לגיל 50, הרי ירידת רמת הורמון הגדילה נמשכה גם מעבר לגיל זה באופן מתמיד, אך בקצב איטי יותר מזה שנצפה עד גיל 50.
לחלופין, ככל שירדה תקופת השינה העמוקה נצפתה עליה בהפרשת הורמון הדחק - הקורטיזול.
האם השינויים במבנה ואופי השינה עם הגיל קשורים לשינוים ההורמונאלים או שהשינוים ההורמונאלים מוליכים להפרעות השינה, על כך אין עדיין תשובה.
חסר הורמון הגדילה המתגבר עם הגיל, יכול להסביר את תהליך ההשמנה המתקדם בגברים וההפחתה בכושרם הגופני שכן ירידה ברמת ההורמון גורמת לעליה בנפח ריקמת השומן והפחתה במסת השריר וחוזקו ומכאן גם הירידה בכושר הגופני.
נקל לשער שמעבודה זו יבואו וישאלו האם לא כדאי לטפל בהורמון הגדילה למניעת התופעות? על כך אין עדיין תשובה. נקודה מעניינת אחרת תהיה, מתי להתחיל בטיפול שכן השינויים מתחילים בגיל צעיר יחסית (36-50).
השלכה אחרת, מעניינת לא פחות, היא האפשרות שמציאת כדורי שינה העשויים להאריך את שלבי השינה העמוקים, יוכלו (אולי?) לתרום להגברת הפרשת הורמון הגדילה ובעקיפין לשמירת ה"פיגורה".
תופעה שכיחה אחרת החלה עם ההזדקנות היא הירידה באיכות השינה ועליה במצבי העירנות.נשאלת איפוא השאלה האם לשנויי השינה עם הגיל יש קשר
לשינויים בהפרשת הורמון הגדילה במהלך ההזדקנות והאם לשינווים אלו יש השלכה על ההשמנה?
חוקרים משיקגו בדקו את השינויים החלים בהפרשת ההורמונים לפי חתך גילאים עולה, ובדקו את המיתאם שבין הפרשת ההורמונים ושלבי השינה. המחקר פורסם בביטאון האגודה האמריקאית לרפואה - JAMA, ב-16 לאוגוסט. המחקר בוצע בין השנים 1985 ל-1999. ניכללו בו 149 גברים בריאים ללא הפרעות שינה עם אינדקס מסת גוף של 24.1. במעבר מגיל הבגרות לגיל הביניים נמצאה ירידה מובהקת בשלבי השינה העמוקים ועליה בשלבי השינה הקלים. מעבר לקבוצת גיל זו (36 עד 50) לא נצפו שינויים נוספים בשלבי השינה, אך השינויים שתוארו בשלבי השינה נשארו קבועים. ככל שהתקדם הגיל, נמצאה עליה בפרקי זמן העירנות: לכל עשור נוסף בחיים, נוספו 28 דקות עירנות לילית. זמן העירנות בא על חשבון שלבי השינה הקלה (שלבים 1 ו-2) ועל חשבון שלב השינה החמישי הקרוי שלב תנועות העיניים המהירות. ההפחתה במשכי השינה העמוקה לוותה בירידה בהפרשת הורמון הגדילה. אולם אם קיצור שלבי השינה העמוקה לא התמיד מעבר לגיל 50, הרי ירידת רמת הורמון הגדילה נמשכה גם מעבר לגיל זה באופן מתמיד, אך בקצב איטי יותר מזה שנצפה עד גיל 50.
לחלופין, ככל שירדה תקופת השינה העמוקה נצפתה עליה בהפרשת הורמון הדחק - הקורטיזול.
האם השינויים במבנה ואופי השינה עם הגיל קשורים לשינוים ההורמונאלים או שהשינוים ההורמונאלים מוליכים להפרעות השינה, על כך אין עדיין תשובה.
חסר הורמון הגדילה המתגבר עם הגיל, יכול להסביר את תהליך ההשמנה המתקדם בגברים וההפחתה בכושרם הגופני שכן ירידה ברמת ההורמון גורמת לעליה בנפח ריקמת השומן והפחתה במסת השריר וחוזקו ומכאן גם הירידה בכושר הגופני.
נקל לשער שמעבודה זו יבואו וישאלו האם לא כדאי לטפל בהורמון הגדילה למניעת התופעות? על כך אין עדיין תשובה. נקודה מעניינת אחרת תהיה, מתי להתחיל בטיפול שכן השינויים מתחילים בגיל צעיר יחסית (36-50).
השלכה אחרת, מעניינת לא פחות, היא האפשרות שמציאת כדורי שינה העשויים להאריך את שלבי השינה העמוקים, יוכלו (אולי?) לתרום להגברת הפרשת הורמון הגדילה ובעקיפין לשמירת ה"פיגורה".
