פורומים חדשים
כלים שימושיים
יתכן שמבחן פשוט של זיהוי ריחות, יוכל לעזור לרופאים להעריך את מידת הסכנה של אדם לחלות במחלת אלצהיימר. כך טוענים מדענים מארה"ב במאמר המתפרסם החודש.
המחקר עקב במשך כשנתיים, מדי חצי שנה, אחר 90 נשים וגברים בהם אובחנו בעיות זיכרון קלות ובעיות קוגניטיביות קלות אחרות. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר - 67.
במהלך בדיקת זיהוי הריחות, נתבקשו המשתתפים במשך 10 עד 15 דקות לזהות 40 ריחות ברורים כגון מנטול, אגוזים, וסבון.
כל 30 המשתתפים שהצליחו במבחן, לא פיתחו את מחלת אלצהיימר במהלך תקופת המעקב.
לעומת זאת, 19 מתוך 47 משתתפים במחקר שהתקשו בזיהוי ריחות, כן פיתחו את מחלת אלהיימר. מתוך אותם 19, 16 דווחו שהם בעלי חוש ריח טוב.
תוצאות המחקר מרמזות שבעתיד ניתן יהיה אולי לפתח בדיקה פשוטה שתסייע לרופאים לחזות את הסכנה שאדם יחלה במחלה. איתור מוקדם של מי שנתון בסכנה יתרה יוכל לעזור להאט או למנוע את התפתחות המחלה. יתרה מזאת, אדם יוכל להתכונן למצב בו יהיה חולה, ולקבל החלטות לגבי אופן הטיפול בו בעתיד, כאשר כבר לא יהיה צלול.
כ-10% מהאוכלוסיה מעל גיל 65 ו-50% מעל גיל 85 צפויים לחלות במחלה נוראית זו, אשר עד כה לא נמצא לה כל מרפא. המחלה תוארה לראשונה בשנת 1906 ומתפתחת בקצב שונה בכל חולה וחולה, לעיתים משך שנים רבות. המחלה גורמת בין השאר לאובדן זכרון, המחמיר עם הזמן עד כדי אי הכרת הקרובים ביותר.
המחקר עקב במשך כשנתיים, מדי חצי שנה, אחר 90 נשים וגברים בהם אובחנו בעיות זיכרון קלות ובעיות קוגניטיביות קלות אחרות. הגיל הממוצע של המשתתפים במחקר - 67.
במהלך בדיקת זיהוי הריחות, נתבקשו המשתתפים במשך 10 עד 15 דקות לזהות 40 ריחות ברורים כגון מנטול, אגוזים, וסבון.
כל 30 המשתתפים שהצליחו במבחן, לא פיתחו את מחלת אלצהיימר במהלך תקופת המעקב.
לעומת זאת, 19 מתוך 47 משתתפים במחקר שהתקשו בזיהוי ריחות, כן פיתחו את מחלת אלהיימר. מתוך אותם 19, 16 דווחו שהם בעלי חוש ריח טוב.
תוצאות המחקר מרמזות שבעתיד ניתן יהיה אולי לפתח בדיקה פשוטה שתסייע לרופאים לחזות את הסכנה שאדם יחלה במחלה. איתור מוקדם של מי שנתון בסכנה יתרה יוכל לעזור להאט או למנוע את התפתחות המחלה. יתרה מזאת, אדם יוכל להתכונן למצב בו יהיה חולה, ולקבל החלטות לגבי אופן הטיפול בו בעתיד, כאשר כבר לא יהיה צלול.
כ-10% מהאוכלוסיה מעל גיל 65 ו-50% מעל גיל 85 צפויים לחלות במחלה נוראית זו, אשר עד כה לא נמצא לה כל מרפא. המחלה תוארה לראשונה בשנת 1906 ומתפתחת בקצב שונה בכל חולה וחולה, לעיתים משך שנים רבות. המחלה גורמת בין השאר לאובדן זכרון, המחמיר עם הזמן עד כדי אי הכרת הקרובים ביותר.