פורומים חדשים
כלים שימושיים
מעקב של שלוש שנים אחר גברים עם בעיות זיקפה העלה שהתמדה בטיפול (טיפול בהזרקה, במחקר הנידון) הביאה לשיעור גבוה יותר של הצלחות טיפוליות, כפי שהתבטא ביכולת לקיים יחסי מין עם חדירה.
המחקר בוצע במרכז הרפואי רבין ופורסם השבוע בירחון האורולוגי Urology.
לפי מחקר זה, גברים עם הפרעות זיקפה טופלו לפי 4 פרוטוקולים של הזרקת חומרים לתוך הפין, האמורים לגרום לזיקפה. השתתפו במחקר 625 גברים בגילאים שבין 26 ל-85, כאשר ממוצע הגיל היה 61.6.
פרוטוקול ראשון כלל הזרקת פפאורין בתוספת פנטולאמין. השני, הזרקת פרוסטאגלאנדין E1 . השלישי, צרוף של שני הראשונים. הרביעי, אטרופין סולפט יחד עם שלושת החומרים האחרים.
כל החולים החלו בפרוטוקול הראשון ונותרו בו אלא אם נכשלו בהשגת זיקפה המאפשרת חדירה בעת יחסי מין.
66.4% מהמטופלים בפרוטוקול הראשון הצליחו בקיום יחסי מין לאחר שלוש פגישות טיפוליות. 48% ו-42% הגיבו לאחר מפגש ראשון ושני, בהתאמה.
בפרוקול השני, 35.7% הגיבו לאחת משלוש מנות ההזרקה שננקטו בגישה טיפולית זו. אולם 48.5% מהמטופלים התלוננו על כאבים בדרגות חומרה שונות והועברו מידית לטיפול לפי הפרוטוקול השלישי.
לפי שיטה זו (השלישית) טופלו 135 חולים, 72.6% מהם הגיבו לטיפול.
יתרת 37 המטופלים הועברו לפרוטוקול הרביעי.
סך הכל רק 2.4% מהמטופלים לא הגיבו לאחת מ-4 הגישות הטיפוליות. חלק מהם בשל הפרעות או מחלות נילוות. חלק מהמטופלים פיתח תופעות לוואי לטיפול כמו פריאפיזם, דימומים באזור ההזרקה או התקשויות נודולריות באתר ההזרקה. שיעור התגובות היה דומה בין הקבוצות ונע בסביבות 2% כאשר יחסית היתה עליה בתופעות הלואי בקבוצה הרביעית.
חלק מהמטופלים הצליח לקיים יחסי מין ללא הזרקות לאחר שלוש שנות מעקב. 198 מהמטופלים עברו לנטילת ויאגרה אך המפתיע הוא ש-120 מהם חזרו לשיטת ההזרקה.
המחקר בוצע במרכז הרפואי רבין ופורסם השבוע בירחון האורולוגי Urology.
לפי מחקר זה, גברים עם הפרעות זיקפה טופלו לפי 4 פרוטוקולים של הזרקת חומרים לתוך הפין, האמורים לגרום לזיקפה. השתתפו במחקר 625 גברים בגילאים שבין 26 ל-85, כאשר ממוצע הגיל היה 61.6.
פרוטוקול ראשון כלל הזרקת פפאורין בתוספת פנטולאמין. השני, הזרקת פרוסטאגלאנדין E1 . השלישי, צרוף של שני הראשונים. הרביעי, אטרופין סולפט יחד עם שלושת החומרים האחרים.
כל החולים החלו בפרוטוקול הראשון ונותרו בו אלא אם נכשלו בהשגת זיקפה המאפשרת חדירה בעת יחסי מין.
66.4% מהמטופלים בפרוטוקול הראשון הצליחו בקיום יחסי מין לאחר שלוש פגישות טיפוליות. 48% ו-42% הגיבו לאחר מפגש ראשון ושני, בהתאמה.
בפרוקול השני, 35.7% הגיבו לאחת משלוש מנות ההזרקה שננקטו בגישה טיפולית זו. אולם 48.5% מהמטופלים התלוננו על כאבים בדרגות חומרה שונות והועברו מידית לטיפול לפי הפרוטוקול השלישי.
לפי שיטה זו (השלישית) טופלו 135 חולים, 72.6% מהם הגיבו לטיפול.
יתרת 37 המטופלים הועברו לפרוטוקול הרביעי.
סך הכל רק 2.4% מהמטופלים לא הגיבו לאחת מ-4 הגישות הטיפוליות. חלק מהם בשל הפרעות או מחלות נילוות. חלק מהמטופלים פיתח תופעות לוואי לטיפול כמו פריאפיזם, דימומים באזור ההזרקה או התקשויות נודולריות באתר ההזרקה. שיעור התגובות היה דומה בין הקבוצות ונע בסביבות 2% כאשר יחסית היתה עליה בתופעות הלואי בקבוצה הרביעית.
חלק מהמטופלים הצליח לקיים יחסי מין ללא הזרקות לאחר שלוש שנות מעקב. 198 מהמטופלים עברו לנטילת ויאגרה אך המפתיע הוא ש-120 מהם חזרו לשיטת ההזרקה.
