פורומים חדשים
כלים שימושיים
מסתבר, שפרישה לגמלאות, נושאת בחובה מספר יתרונות.
אחד מהם הוא שינה טובה ורגועה יותר, ובמיוחד אם היציאה לגמלאות היתה בגיל מוקדם יחסית ומלווה בבטחון כלכלי.
מחקר זה מתפרסם בירחון המדעי לעניני שינה - SLEEP.
המחקר שבחן נושא זה כלל 14714 אנשים ש - 79% מתוכם היו גברים.
האנשים פרשו לגמלאות מחברת החשמל והגז הצרפתית, עם תנאי פרישה והטבות מעולים (מזכיר חברת חשמל אחרת?!).
נושא השינה נבחן 7 שנים לפני הפרישה ושבע שנים לאחריה.
מספר הערכות נושא השינה היה - 12 לכל נבדק.
גיל הפרישה הממוצע היה 55 שנים, כאשר רק 4% מהפורשים עשו זאת מסיבות רפואיות.
אם לפני הפרישה 23% לערך טענו לבעיות שינה, והאחוז של המתלוננים עלה ככל שתקופת הפרישה קרבה, כך שממש לפני הפרישה שיעור הסובלים מבעיות שינה הגיע ל - 25% לערך, הרי לאחר הפרישה חלה צניחה משמעותית בהפרעות השינה.
שנה לאחר הפרישה רק 18% התלוננו על בעיות שינה.
7 שנים לפרישה, האחוז עלה מעט והגיע ל - 21%.
השיפור באכות השינה בלט במיוחד בקבוצות הבאות:
* גברים - הפחתה בסיכון להפרעות שינה בשיעור של 34% מול 11% בנשים
* פרטים שנשאו אחריות נהולית
* עובדי משמרות
* פרטים שעבדו במשרות תובעניות במיוחד
הסיכון הכולל לפתח הפרעות שינה לאחר הפרישה פחת ב - 26%, כאשר עיקר ההפחתה בלטה בקרב עובדים שסבלו מדכאון או עייפות ושחיקה נפשיים.
בקבוצות אילו הסיכון להפרעת שינה צנח בכדי 45%.
מאידך גיסא אותם עובדים שפרשו מטעמי בריאות - בהם ניכרה עליה בהפרעות שינה פי 1.5 יותר מממקבילהם שלא פרשו מסבות רפואיות.
הממצאים לדעת החוקרים מעלים סוגיה מענינת:
בחברה המערבית היכולת לנשיאה כלכלית של החברה בנטל ההוצאות בזיקנה, ניתן להשגה ( אחת הדרכים) ע"י העלאת גיל הפרישה.
המחקר הנוכחי, לעומת זאת, מצביע על כך שלהפחתת ההוצאות בזיקנה, למשל בתחום השינה, רצויה פרישה מוקדמת יותר, כך שהגישור על שני ממצאים אילו יחייב שיפור איכות החיים בעבודה.
אחד מהם הוא שינה טובה ורגועה יותר, ובמיוחד אם היציאה לגמלאות היתה בגיל מוקדם יחסית ומלווה בבטחון כלכלי.
מחקר זה מתפרסם בירחון המדעי לעניני שינה - SLEEP.
המחקר שבחן נושא זה כלל 14714 אנשים ש - 79% מתוכם היו גברים.
האנשים פרשו לגמלאות מחברת החשמל והגז הצרפתית, עם תנאי פרישה והטבות מעולים (מזכיר חברת חשמל אחרת?!).
נושא השינה נבחן 7 שנים לפני הפרישה ושבע שנים לאחריה.
מספר הערכות נושא השינה היה - 12 לכל נבדק.
גיל הפרישה הממוצע היה 55 שנים, כאשר רק 4% מהפורשים עשו זאת מסיבות רפואיות.
אם לפני הפרישה 23% לערך טענו לבעיות שינה, והאחוז של המתלוננים עלה ככל שתקופת הפרישה קרבה, כך שממש לפני הפרישה שיעור הסובלים מבעיות שינה הגיע ל - 25% לערך, הרי לאחר הפרישה חלה צניחה משמעותית בהפרעות השינה.
שנה לאחר הפרישה רק 18% התלוננו על בעיות שינה.
7 שנים לפרישה, האחוז עלה מעט והגיע ל - 21%.
השיפור באכות השינה בלט במיוחד בקבוצות הבאות:
* גברים - הפחתה בסיכון להפרעות שינה בשיעור של 34% מול 11% בנשים
* פרטים שנשאו אחריות נהולית
* עובדי משמרות
* פרטים שעבדו במשרות תובעניות במיוחד
הסיכון הכולל לפתח הפרעות שינה לאחר הפרישה פחת ב - 26%, כאשר עיקר ההפחתה בלטה בקרב עובדים שסבלו מדכאון או עייפות ושחיקה נפשיים.
בקבוצות אילו הסיכון להפרעת שינה צנח בכדי 45%.
מאידך גיסא אותם עובדים שפרשו מטעמי בריאות - בהם ניכרה עליה בהפרעות שינה פי 1.5 יותר מממקבילהם שלא פרשו מסבות רפואיות.
הממצאים לדעת החוקרים מעלים סוגיה מענינת:
בחברה המערבית היכולת לנשיאה כלכלית של החברה בנטל ההוצאות בזיקנה, ניתן להשגה ( אחת הדרכים) ע"י העלאת גיל הפרישה.
המחקר הנוכחי, לעומת זאת, מצביע על כך שלהפחתת ההוצאות בזיקנה, למשל בתחום השינה, רצויה פרישה מוקדמת יותר, כך שהגישור על שני ממצאים אילו יחייב שיפור איכות החיים בעבודה.
