פורומים חדשים
כלים שימושיים
מחלת השיגדון או הצינית ( גאוט GOUT) נגרמת בעטיו של פגם בחילוף החומרים של חומצת השתן (Uric Acid).
הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות.
חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים.
ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של מחלת הגאוט, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם.
מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן.
עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%.
כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי.
גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים.
יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם.
שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים.
התקף גאוט אצל זכרים יכול להופיע מגיל עשרים ומעלה בכל גיל.
אמנם רוב ההתקפים מופיעים לראשונה בגילים 20-40, אולם בהחלט יכול לקרות מצב שבו ההתקף הראשון יופיע בגיל 65, למשל. הגישה הטיפולית במקרה זה אינה משתנה: מטפלים בהתקף החד בתרופות נוגדות דלקת, ואם יש צורך מוסיפים אחר כך תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, שאצל מבוגרים עלולה להיות פגיעה בכליות מסיבה כלשהי, ומתן תרופות נוגדות דלקת יחמיר את תפקוד הכליות. לכן מומלץ לבדוק את התפקוד הכלייתי לפני מתן תרופות אלה.
באוכלוסיה המערבית פחות מאחוז אחד מפתח מחלת שיגדון (גאוט). באזורים אחרים בעולם, כמו אוכלוסיית הילידים בניו-זילנד ובאזורים סמוכים מגיע שיעור השיגדון לכדי 10%.
אצל נשים בגיל הפוריות שיגדון נדיר מאוד, ולמעשה איננו קיים.
עם הפסקת הווסת וירידה ברמת האסטרוגנים בגוף יכול להופיע התקף שיגדוני (גאוט). מכאן שההתקפים אצל נשים מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר אצל גברים. גם רמת חומצת השתן בדם עולה אצל נשים עם הפסקת הווסת. כל זה מלמד שלטסטוסטרון (הורמון זכרי) תפקיד חשוב בהתקפי שיגדון, ואילו האסטרוגן (הורמון נקבי) מגן מפני התקפי גאוט.
למרות ההכפלה במספר הנשים החולות בגאוט, ובמיוחד העליה בשיעור החולות במחלה ככל שעולה הגיל, גורמי הסיכון למחלת ה -GOUT בנשים עדיין עלומים.
גליון אפריל של הירחון למחלות מיפרקים ובעיות ראומטיות, מביא מחקר המנסה לתהות על גורמי סיכון מחוללי מחלה בגברים מול נשים.
הממצאים מבוססים על מחקר FRAMINGHAM ונאספו משך 52 שנה: 1950 -2002.
נכללו בניתוח הנתונים 2476 נשים מול 1951 גברים.
נמצאו במדגם 304 מקרי גאוט שמתוכם 104 היו נשים.
שיעור הופעת מחלת הגאוט עלה באופן מקביל לעלית חומצת השתן בדם הן בגברים והן בנשים.
עם זאת, רמת חומצת שתן מעל 5מ"ג%, היתה גורם סיכון נמוך יותר לעורר התקף גאוטי חריף בנשים מאשר בגברים.
עובדה זו נכונה לגבי כל רמה ורמה של חומצת השתן שנבחנה.
בדומה לגברים - השמנה, יתר לחץ דם, שתית אלכוהול, ושימוש בתרופות משתנות - היו מגורמי הסיכון להתקף גם בנשים.
גיל הבלות היווה גורם סיכון מובהק לעליה בסיכון למחלה בנשים.
לחלופין נטילת טיפול הורמונלי חלופי בנשים היווה גורם מגן.
הריכוז של חומצת השתן בדם נקבע מכוח האיזון שבין ייצורה להפרשתה באמצעות הכליות.
חומצת השתן נוצרת על ידי חמצון חומרים כימיים, הנקראים פורינים, הנמצאים בשרירים.
ישנם מצבים שהגוף מפריש כמויות גדולות מאוד של חומצת שתן, עד כדי אפשרות של היווצרות אבנים בכליות. מאחר שחומצת השתן שוקעת ברקמות השונות, לרבות בסינוביות העוטפות את המיפרקים, עלול להתחולל במיפרק התקף חד של מחלת הגאוט, מלווה בכאב, בנפיחות ובאודם. לעתים מתרחשת פגיעה בכליות, עד שאין הן יכולות להפריש את הכמויות הרצויות של חומצת שתן, וזו סיבה נוספת שבגללה גדל שיעורה של חומצה זו בדם.
מספר מאכלים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם, וביניהם איברים פנימיים של בקר ועוף, מרק בשר ועוף ודגים מסוימים. מאכלים אלה עשירים בפורינים, הנספגים בגוף ומתחילים להתפרק עד השלב הסופי, שהוא חומצת השתן.
עודף חלבונים בתפריט גורם אף הוא להגדלה קבועה של שיעור חומצת השתן בדם. כללית ניתן לומר, שמאכלים רוויי פורינים מגדילים את שיעור חומצת השתן בדם ב-10%-15%.
כמחצית מהחולים בשיגדון לוקים בעודף משקל, העולה בכ-15% על המשקל הרצוי.
גם הנוכחות הגבוהה של שומנים בדם אצל הלוקים בשיגדון בעלי עודף המשקל מגבירה את הסיכוי להתקף ומחריפה את מצב החולים.
יש לזכור, שירידה קיצונית ומהירה במשקל עלולה להביא בעקבותיה התקף שיגדוני מפאת עלייה חדה ברמת חומצת השתן בדם.
שתיית אלכוהול מעלה את רמת חומצת השתן בדם. מחקרים חדישים מלמדים, שהאלכוהול מגביר את יצירת חומצת השתן באמצעות חילוף החומרים המוגבר של הפורינים.
התקף גאוט אצל זכרים יכול להופיע מגיל עשרים ומעלה בכל גיל.
אמנם רוב ההתקפים מופיעים לראשונה בגילים 20-40, אולם בהחלט יכול לקרות מצב שבו ההתקף הראשון יופיע בגיל 65, למשל. הגישה הטיפולית במקרה זה אינה משתנה: מטפלים בהתקף החד בתרופות נוגדות דלקת, ואם יש צורך מוסיפים אחר כך תרופות להורדת רמת חומצת השתן בדם. יחד עם זאת יש לזכור, שאצל מבוגרים עלולה להיות פגיעה בכליות מסיבה כלשהי, ומתן תרופות נוגדות דלקת יחמיר את תפקוד הכליות. לכן מומלץ לבדוק את התפקוד הכלייתי לפני מתן תרופות אלה.
באוכלוסיה המערבית פחות מאחוז אחד מפתח מחלת שיגדון (גאוט). באזורים אחרים בעולם, כמו אוכלוסיית הילידים בניו-זילנד ובאזורים סמוכים מגיע שיעור השיגדון לכדי 10%.
אצל נשים בגיל הפוריות שיגדון נדיר מאוד, ולמעשה איננו קיים.
עם הפסקת הווסת וירידה ברמת האסטרוגנים בגוף יכול להופיע התקף שיגדוני (גאוט). מכאן שההתקפים אצל נשים מופיעים בגיל מבוגר יותר מאשר אצל גברים. גם רמת חומצת השתן בדם עולה אצל נשים עם הפסקת הווסת. כל זה מלמד שלטסטוסטרון (הורמון זכרי) תפקיד חשוב בהתקפי שיגדון, ואילו האסטרוגן (הורמון נקבי) מגן מפני התקפי גאוט.
למרות ההכפלה במספר הנשים החולות בגאוט, ובמיוחד העליה בשיעור החולות במחלה ככל שעולה הגיל, גורמי הסיכון למחלת ה -GOUT בנשים עדיין עלומים.
גליון אפריל של הירחון למחלות מיפרקים ובעיות ראומטיות, מביא מחקר המנסה לתהות על גורמי סיכון מחוללי מחלה בגברים מול נשים.
הממצאים מבוססים על מחקר FRAMINGHAM ונאספו משך 52 שנה: 1950 -2002.
נכללו בניתוח הנתונים 2476 נשים מול 1951 גברים.
נמצאו במדגם 304 מקרי גאוט שמתוכם 104 היו נשים.
שיעור הופעת מחלת הגאוט עלה באופן מקביל לעלית חומצת השתן בדם הן בגברים והן בנשים.
עם זאת, רמת חומצת שתן מעל 5מ"ג%, היתה גורם סיכון נמוך יותר לעורר התקף גאוטי חריף בנשים מאשר בגברים.
עובדה זו נכונה לגבי כל רמה ורמה של חומצת השתן שנבחנה.
בדומה לגברים - השמנה, יתר לחץ דם, שתית אלכוהול, ושימוש בתרופות משתנות - היו מגורמי הסיכון להתקף גם בנשים.
גיל הבלות היווה גורם סיכון מובהק לעליה בסיכון למחלה בנשים.
לחלופין נטילת טיפול הורמונלי חלופי בנשים היווה גורם מגן.
