חדשות בריאות ורפואה

מטפורמין (שם מסחרי: גלוקופאג'), על פי ויקיפדיה, הינה תרופה הניטלת פומית (דרך הפה), ומהווה קו ראשון לטיפול בחולי סוכרת מסוג 2, בעיקר כאלו הסובלים מעודף משקל.

יש הרואים מקום לשימוש בתרופה במצבים טרום סוכרתיים.

תרופה זו שייכת לקבוצת הביגואנידים אשר מגבירות את רגישות רקמות השריר והשומן לאינסולין - התרופה מעלה את מספרם של קולטני האינסולין, משפרת את תגובתם, מורידה את התנגודת ההקפית, וגורמת להגברת השימוש והניצול של גלוקוז ברקמות הגוף ההיקפיות.

התרופה מדכאת את תהליך הגלוקוניאוגנזיס וכן מונעת פירוק של גליקוגן בכבד, קרי, צמצום יצירת הגלוקוז ע"י הכבד .

תרופה זו אינה מעלה את כמות האינסולין המופרש, ואין לה השפעה ישירה על תאי בטא.

בטאון הרפואה הבריטי - BMJ מביא בפרסום מוקדם, מחקר ארוך טווח, שבחן השפעת נטילת מטפורמין בחולי סוכרת על רמות ויטמין B12.

במהלך 4.3 שנות טיפול במטפורמין, נמצאה עליה בסיכון לפתח חסר ויטמין B12 פי 5.5 במטופלים בתרופה מאשר בקבוצת הבקרה שקבלה פלצבו.

הירידה ברמת הויטמין אינה זמנית או חולפת, אלא מתמדת ומתגברת עם המשך הטיפול.

יש לציין שמחקרים קודמים הראו קשר סיבתי בין הירידה בויטמין לבין הטיפול במטפורמין, אך אילו היו מחקרים קצרי משך ובעלי נפח חולים נמוך.

תופעת לוואי בלתי רצויה להפחתה ברמת ויטמין B12 היא העליה במקביל של רמת ההומוציסטאין מחד גיסא וירידה בחומצה פולית מאידך גיסא.

הירידה ברמות ויטמין B12 נובעות מצמצום הספיגה של הויטמין במעי.

מתן סידן, עשוי להפחית מהבעיה.

במאמר מערכת נילווה לפרסום, מעלים העורכים השגה האם רמת ויטמין B12 ירדה כתוצאה מהטיפול או עקב שינויים בדיאטה עקב זיהוי המחלה והתחלת הטיפול.

כן מעלים העורכים תהיות האם הירידה ברמת ויטמין B12 דיה כדי לגרום לתופעות קליניות? שכן, הרמות אינן של חסר.