פורומים חדשים
כלים שימושיים
מחלת קרוהן, כמו גם, דלקת כיבית של המעי הגס (קוליטיס אולצרוזה), שיכות לקבוצת המחלות הדלקתיות של המעי.
במחלות אילו, להבדיל ממחלות דלקתיות אחרות של המעי על רקע גורם זיהומי חיידקי, ויראלי או טפילי, הגורם המחולל אינו ידוע.
אופיני למחלות אילו מהלך ציקלי הנע בין התקפים להפוגות.
מחלת קרוהן עלולה לפגוע במערכת העיכול לכל אורכה.
שכיחים במיוחד אזורי הפגיעה של המעי הדק הסופי והמעי הגס.
המחלה פוגעת בכל שכבות דופן המעי, אינה רציפה בפגיעתה לאורך המעי, ומבחינים אזורים נגועים המתחלפים באזורים בריאים.
המחלה מסתמנת בכאבי בטן, חום ושלשולים (במיוחד כאשר יש מעורבות המעי הגס). לעיתים, יש תופעות של הידבקויות מעיים, דימום מפי הטבעת, היצרות המעי, יצירת מורסות ופיסטולות (בעיקר באיזור פי הטבעת).
קיימות, לפרקים, תופעות של המחלה גם מחוץ למערכת העיכול: תופעות עוריות, כאבי מיפרקים, פגיעה בכבד ודרכי המרה, דלקות עינים או סבוכים כיליתיים.
הטיפול במחלה כולל תרופות להקלת התסמינים ובמיוחד להקלה על השלשולים, ותכשירים נוגדי דלקת דוגמת ראפאסל אשר החומר הפעיל בהן הוא החומצה 5 אמינו- סליצילית.
חולים שאינם מגיבים לטיפול זה, זקוקים לטיפול בסטרואידים. הסטרואידים משרים הפוגה, אך עם זאת גורמים לתופעות לוואי קשות.
במחלת קרוהן (CROHN ) ובחלק ממצבי הקוליטיס האולצרטיבית לטיפול האנטיביוטי חלק משמעותי.
אחד החידקים שתואר כמצוי בחלק מהחולים הוא -Fusobacterium varium.
ביפן, נערך לאחרונה ניסוי קליני שכלל 206 חולים עם קוליטיס בדרגות חומרה בינוניות עד קשות, שקיבלו טיפול אנטיביוטי כנגד החיידק הנידון.
חלק מהחולים שחולקו אקראית קבלו בין השאר חומרים אימונוסופרסיבים ואחרים טיפול בסטרואידים.
חולים אילו נחלקו לקבוצת בקרה שקבלה פלצבו וקבוצת טיפול שקבלה טיפול אנטיביוטי משולב של אמוקסוציקלין ( מוקסיפן) 500 מ"ג, טטרה-ציקלין 500 מ"ג ופלגיל ( מטרונידזול) 250 מ"ג, כל תרופה שלוש פעמים ביום, למשך שבועיים.
אחוז התגובה לאחר 3 חודשים ו - 12 חודשים היה עדיף משמעותית ( למעלה מכפול) בקבוצת הטיפול מאשר בקבוצת הבקרה.
שיעור הההפוגה במחלה לא היה שונה בין הקבוצות לאחר 3 חודשים אך היה גבוה משמעותית לאחר שנה בקבוצת הטיפול, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בממצאים האנדוסקופיים.
בקבוצת הטיפול בלט המספר הגבוה יותר של הילדים שיכלו להפסיק את קבלת הסטרואידים שהחלו בו, בהשואה לקבוצת הבקרה.
נקודת החולשה של המחקר היא ששיעור הנשאים של חידקיי Fusobacterium varium היה דומה בשתי הקבוצות, אך התגובה לבעלי נוגדניים לחיידק בתחילת המחקר היתה טובה יותר במהלכו.
בין השאלות הנשאלות עקב התוצאות:
* האם הטיפול הוא כנגד החיידק? יתכן והאפקט של הטיפול האנטיביוטי כלל אינו קשור למציאות החיידק.
* האם הממצא ביפן רלבנטי לעולם המערבי? הנושא חייב עדיין בדיקה.
* עם זאת, התגובה הטובה לטיפול קצר יחסית ושיעור הטיפולים הנדרשים להחלמה הוא כזה, שרצוי מאוד להמשיך ולבחון משמעויות הטיפול בעולם המערבי.
במחלות אילו, להבדיל ממחלות דלקתיות אחרות של המעי על רקע גורם זיהומי חיידקי, ויראלי או טפילי, הגורם המחולל אינו ידוע.
אופיני למחלות אילו מהלך ציקלי הנע בין התקפים להפוגות.
מחלת קרוהן עלולה לפגוע במערכת העיכול לכל אורכה.
שכיחים במיוחד אזורי הפגיעה של המעי הדק הסופי והמעי הגס.
המחלה פוגעת בכל שכבות דופן המעי, אינה רציפה בפגיעתה לאורך המעי, ומבחינים אזורים נגועים המתחלפים באזורים בריאים.
המחלה מסתמנת בכאבי בטן, חום ושלשולים (במיוחד כאשר יש מעורבות המעי הגס). לעיתים, יש תופעות של הידבקויות מעיים, דימום מפי הטבעת, היצרות המעי, יצירת מורסות ופיסטולות (בעיקר באיזור פי הטבעת).
קיימות, לפרקים, תופעות של המחלה גם מחוץ למערכת העיכול: תופעות עוריות, כאבי מיפרקים, פגיעה בכבד ודרכי המרה, דלקות עינים או סבוכים כיליתיים.
הטיפול במחלה כולל תרופות להקלת התסמינים ובמיוחד להקלה על השלשולים, ותכשירים נוגדי דלקת דוגמת ראפאסל אשר החומר הפעיל בהן הוא החומצה 5 אמינו- סליצילית.
חולים שאינם מגיבים לטיפול זה, זקוקים לטיפול בסטרואידים. הסטרואידים משרים הפוגה, אך עם זאת גורמים לתופעות לוואי קשות.
במחלת קרוהן (CROHN ) ובחלק ממצבי הקוליטיס האולצרטיבית לטיפול האנטיביוטי חלק משמעותי.
אחד החידקים שתואר כמצוי בחלק מהחולים הוא -Fusobacterium varium.
ביפן, נערך לאחרונה ניסוי קליני שכלל 206 חולים עם קוליטיס בדרגות חומרה בינוניות עד קשות, שקיבלו טיפול אנטיביוטי כנגד החיידק הנידון.
חלק מהחולים שחולקו אקראית קבלו בין השאר חומרים אימונוסופרסיבים ואחרים טיפול בסטרואידים.
חולים אילו נחלקו לקבוצת בקרה שקבלה פלצבו וקבוצת טיפול שקבלה טיפול אנטיביוטי משולב של אמוקסוציקלין ( מוקסיפן) 500 מ"ג, טטרה-ציקלין 500 מ"ג ופלגיל ( מטרונידזול) 250 מ"ג, כל תרופה שלוש פעמים ביום, למשך שבועיים.
אחוז התגובה לאחר 3 חודשים ו - 12 חודשים היה עדיף משמעותית ( למעלה מכפול) בקבוצת הטיפול מאשר בקבוצת הבקרה.
שיעור הההפוגה במחלה לא היה שונה בין הקבוצות לאחר 3 חודשים אך היה גבוה משמעותית לאחר שנה בקבוצת הטיפול, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בממצאים האנדוסקופיים.
בקבוצת הטיפול בלט המספר הגבוה יותר של הילדים שיכלו להפסיק את קבלת הסטרואידים שהחלו בו, בהשואה לקבוצת הבקרה.
נקודת החולשה של המחקר היא ששיעור הנשאים של חידקיי Fusobacterium varium היה דומה בשתי הקבוצות, אך התגובה לבעלי נוגדניים לחיידק בתחילת המחקר היתה טובה יותר במהלכו.
בין השאלות הנשאלות עקב התוצאות:
* האם הטיפול הוא כנגד החיידק? יתכן והאפקט של הטיפול האנטיביוטי כלל אינו קשור למציאות החיידק.
* האם הממצא ביפן רלבנטי לעולם המערבי? הנושא חייב עדיין בדיקה.
* עם זאת, התגובה הטובה לטיפול קצר יחסית ושיעור הטיפולים הנדרשים להחלמה הוא כזה, שרצוי מאוד להמשיך ולבחון משמעויות הטיפול בעולם המערבי.
