פורומים חדשים
כלים שימושיים
תצפיות מחקריות על הקשר בין אסטרוגנים לאבני כליות הביאו לתוצאות סותרות, כאשר נתונים על השפעת הקשר הפוטנציאלי בין טיפול באסטרוגנים בנשים בתקופת הבלות, לאבני כליות - חסרים לחלוטין.
מחקר שמתפרסם בארכיב לרפואה פנימית בחן שיעור הארעות אבני כליות בקרב נשים שטופלו בתקופת הבלות אם באסטרוגן ואם בשילוב של אסטרונים ופרוגסטינים.
המחקר בוצע ב - 40 מרכזים רפואיים בארה"ב.
10739 נשים בתקופת הבלות שעברו כריתת רחם היו במעקב משך 7.1 שנים וחולקו אקראית לשתי קבוצות:
הקבוצה האחת קבלה אסטרוגן והשניה - פלצבו.
קבוצה אחרת שמנתה 16608 נשים בתקופת הבלות שלא עברו כריתת רחם, היו במעקב 5.6 שנים ואף הן חולקו לשתי קבוצות:
האחת טופלה באסטרוגן בלבד והשניה בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטין.
מסתבר שהקבוצה שטופלה באסטרוגן בלבד היתה בסיכון גבוה יותר של 21% ללקות באבני כליות מקבוצת הפלצבו.
כאשר הוצאו מהחישוב נשים שהפסיקו לקבל טיפול במהלך המעקב, עלה שיעור הסיכון במקבלות האסטרוגן ל - 39% בהשואה לפלצבו.
מתן פרוגסטין לא שינה את הסיכון בקרב הנשים שטופלו באסטרוגנים.
מסקנת המחקר היא שלמרות שלא ידוע מנגנון ההשפעה של האסטרוגנים על יצירת אבני כליות, הרי שנשים המטופלות בהורמון זה נמצאות בסיכון מוגבר ללקות באבני כליות.
. Censoring data from women when they ceased to adhere to study medication increased the hazard ratio to 1.39 (95% confidence interval, 1.08-1.78). The increased nephrolithiasis risk was independent of progestin coadministration, and effects did not vary significantly according to prerandomization history of nephrolithiasis.
Conclusions These data suggest that estrogen therapy increases the risk of nephrolithiasis in healthy postmenopausal women. These findings should be considered in decision making regarding postmenopausal estrogen use. The mechanisms underlying this higher susceptibility remain to be determined.
מחקר שמתפרסם בארכיב לרפואה פנימית בחן שיעור הארעות אבני כליות בקרב נשים שטופלו בתקופת הבלות אם באסטרוגן ואם בשילוב של אסטרונים ופרוגסטינים.
המחקר בוצע ב - 40 מרכזים רפואיים בארה"ב.
10739 נשים בתקופת הבלות שעברו כריתת רחם היו במעקב משך 7.1 שנים וחולקו אקראית לשתי קבוצות:
הקבוצה האחת קבלה אסטרוגן והשניה - פלצבו.
קבוצה אחרת שמנתה 16608 נשים בתקופת הבלות שלא עברו כריתת רחם, היו במעקב 5.6 שנים ואף הן חולקו לשתי קבוצות:
האחת טופלה באסטרוגן בלבד והשניה בשילוב של אסטרוגן ופרוגסטין.
מסתבר שהקבוצה שטופלה באסטרוגן בלבד היתה בסיכון גבוה יותר של 21% ללקות באבני כליות מקבוצת הפלצבו.
כאשר הוצאו מהחישוב נשים שהפסיקו לקבל טיפול במהלך המעקב, עלה שיעור הסיכון במקבלות האסטרוגן ל - 39% בהשואה לפלצבו.
מתן פרוגסטין לא שינה את הסיכון בקרב הנשים שטופלו באסטרוגנים.
מסקנת המחקר היא שלמרות שלא ידוע מנגנון ההשפעה של האסטרוגנים על יצירת אבני כליות, הרי שנשים המטופלות בהורמון זה נמצאות בסיכון מוגבר ללקות באבני כליות.
. Censoring data from women when they ceased to adhere to study medication increased the hazard ratio to 1.39 (95% confidence interval, 1.08-1.78). The increased nephrolithiasis risk was independent of progestin coadministration, and effects did not vary significantly according to prerandomization history of nephrolithiasis.
Conclusions These data suggest that estrogen therapy increases the risk of nephrolithiasis in healthy postmenopausal women. These findings should be considered in decision making regarding postmenopausal estrogen use. The mechanisms underlying this higher susceptibility remain to be determined.
