פורומים חדשים
כלים שימושיים
דוח זה הינו הראשון מתוך סדרה מתוכננת של דוחות שנתיים, המוקדשים לנושא הפערים בבריאות בישראל. הדוח נערך באגף לכלכלה וביטוח בריאות במשרד הבריאות, ומטרתו היא להעמיד לרשות הנהלת משרד הבריאות, הנהלות קופות החולים, בתי החולים, שותפים אחרים ולציבור הרחב תמונת מצב תקופתית אודות מוקדים עיקריים של אי-שוויון במדדי הבריאות ובפריסת תשתיות שירותי הבריאות הקיימים כיום בישראל.
הפערים בבריאות מוצגים על רקע אי-שוויון חברתי-כלכלי ואזורי המאפיין את החברה הישראלית, ותוך התייחסות למרקם התרבותי הייחודי שלה. כמו כן, כולל הדוח סקירה תמציתית אודות הפעילות של משרד הבריאות, קופות החולים ורשויות מקומיות בתחום התמודדות עם אי-השוויון בבריאות.
הדוח מתבסס על מבחר נתונים סטטיסטיים, אפידמיולוגים ומחקריים שפורסמו בישראל בשנים האחרונות ומקיף מגוון תחומים בהם נצפים פערים במצב הבריאות ובתשתיות שירותי הרפואה במדינה.
הממצאים המוצגים בדוח מצביעים הן על הצורך בחיזוק תשתיות שירותי הבריאות באזורי הפריפריה הגיאוגרפית, והן על הצורך בביצוע פעילות רוחבית, לקידום בריאותם של תושבים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, וכן קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים תרבותיים מיוחדים.
ממצאים עיקריים:
פערים בבריאות לפי מאפיינים חברתיים ותרבותיים בישראל -
השכלה:
בין קבוצות אוכלוסייה בישראל קיימים פערים ניכרים בתמותה לפי השכלה. לאורך שני העשורים האחרונים ניכרת הרחבת הפער בתמותה ממחלות לב וכלי דם לפי השכלה, ובמיוחד בקרב נשים יהודיות: בתקופה זו גדל סיכון נשים בעלות השכלה נמוכה למות ביחס לנשים בעלות השכלה גבוהה מפי 2 ליותר מפי 5. הנתונים מעידים על מהפך בהשפעת ההשכלה על תמותה מסרטן שד. ההשכלה הנמוכה הפכה מגורם מגן לגורם סיכון לתמותה.
בתחום התחלואה:
בעלי השכלה נמוכה מדווחים יותר על הימצאות של סוכרת ועל השכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות.
בעלי השכלה נמוכה סובלים יותר ממוגבלות פיזית: בקרב בעלי השכלה של 13 שנות לימוד ויותר אחוז המוגבלים מסתכם ב- 12% , זאת לעומת 18% בקרב בעלי השכלה תיכונית ו- 40% בין אלה שסיימו עד 9 שנות לימוד.
הנתונים מצביעים על פער משמעותי בהערכה עצמית לפי השכלה. בעלי תעודה אקדמית מדווחים פי 5 על בריאות טובה מאוד ביחס לאלה שלא למדו.
קיימת התאמה בין רמת ההשכלה לבין התנהגות מסכנת בריאות: עם העלייה בשנות לימוד עולה בהתמדה שיעור העוסקים בפעילות גופנית, ויורד שיעור המעשנים. לעומת זאת, עלייה בשנות ההשכלה מעלה בשיעור ניכר את רמת צריכת האלכוהול.
אי-שוויון במערכת הבריאות וההתמודדות עמו - 2010
הכנסה:
ככל שרמה חברתית- כלכלית של היישוב גבוהה יותר, כך יורדים שיעורי התמותה הכללית באוכלוסייה.
קבוצות אוכלוסייה בעלות מעמד חברתי-כלכלי נמוך מאופיינות בתחלואה גבוהה יותר בסוכרת ואסטמה. ההבדל המשמעותי נרשם בגילאים הצעירים.
בעלי הכנסה נמוכה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות חמורות.
קיימים הבדלים ניכרים בתחלואה דנטאלית לפי רמת ההכנסה. מיעוטי הכנסה סובלים יותר מתחלואה דנטאלית. מצבם של הקשישים בקרבם קשה במיוחד: רוב מוחלט של הקשישים העניים מדווחים על הימצאות בפה של שיניים תותבות לפחות בלסת אחת.
הערכה עצמית של בריאות גבוהה יחסית בקרב בעלי הכנסה גבוהה: יותר ממחצית בעלי הכנסה לנפש 4,001 ומעלה דיווחו על בריאות טובה מאוד, זאת לעומת כשליש בקרב בעלי הכנסה נמוכה מתחת ל- 2,000 ש''ח.
קיים מתאם חיובי בין שיעורי השתייה לבין הכנסה:
ככל שהכנסה גבוהה יותר, כך שיעורי השתייה גבוהים יותר.
קיימת חפיפה בין רמה חברתית- כלכלית של היישוב לבין שיעור בעלי מוגבלות. ביישובים.
עניים יותר (רמות 1-3 במדד חברתי- כלכלי) המוגבלים מהווים כרבע ( 24% ) מכלל התושבים.
אזור מגורים:
בין האזורים השונים במדינה קיימים הבדלים ניכרים בתוחלת חיים. תוחלת החיים
הגבוהה ביותר נצפתה במחוז ירושלים והמרכז, והנמוכה ביותר במחוז הצפון והדרום.
ברמה יישובית הפער בתוחלת חיים מגיע לכ- 8 שנות חיים. הישובים בהם נמצאה תוחלת חיים נמוכה יחסית, שייכים למעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר ונמצאים לרוב באזורי פריפריה.
שיעורי תמותה כללית גבוהים יותר נמצאו באזורי דרום, צפון וחיפה. שיעורים גבוהים יותר מאפיינים ישובים ערביים, אך גם ישובים יהודיים ברמה חברתית- כלכלית נמוכה.
בנפות צפת, חדרה, כנרת, עכו ויזרעאל נצפו שיעורי תמותה ממחלות לב גבוהים יחסית ביחס לממוצע הארצי.
שיעורי תמותה משאתות ממאירות גבוהים יותר מהשיעור הארצי נמצאו בנפות אשקלון וחיפה ובמידה קטנה יותר בנפת תל אביב ונפת באר שבע. שיעורים נמוכים ביותר נמצאו בנפות ירושלים ויו''ש.
בנוגע לשיעורי התאבדות, השיעור הגבוה לגברים יהודים ואחרים נרשם במחוזות חיפה, והנמוך במחוזות ירושלים ויו''ש. בנפות השרון, חדרה, חיפה, יזרעאל ובאר שבע, נרשם שיעור גבוה בהשוואה לשאר הנפות. ביישובים עירוניים שיעור התאבדויות גבוה בהשוואה לישובים כפריים.
בעשור האחרון חלה ירידה משמעותית בתמותת תינוקות בכל המחוזות, כאשר השינוי המשמעותי ביותר נצפה במחוזות חיפה, צפון וירושלים.
תושבי הדרום מדווחים יותר על הימצאות מחלת לב ועל לחץ דם גבוה לעומת התושבים באזורים אחרים. תושבי הצפון המבוגרים מדווחים יותר מתושבי אזורים אחרים על הימצאות מחלת הסוכרת.
שיעורי תחלואה במחלות ממאירות בנפת חיפה ממשיכים להיות גבוהים ויציבים במשך העשור האחרון. מספר החולים בפועל גבוה ב 23%-22%- ממספר החולים הצפוי באותה אוכלוסיה.
בנפת תל אביב קיימת עלייה מתמדת בשיעורי תחלואה מאז 1997 , כאשר
עודף הסיכון הגיע מ- 12% ל- 20% בשנת 2005.
נמצא מתאם בין רמת העיור לבין התחלואה במחלות ממאירות: בנפות עם רמת עיור גבוהה יותר, נצפו שיעורי תחלואה גבוהים יחסית.
תושבי הדרום מדווחים פחות מתושבי אזורים אחרים על הערכה עצמית של בריאות נפשית טובה, ואילו אלה המתגוררים בירושלים מתאפיינים בהערכה גבוה של בריאותם הנפשית ביחס לשאר האזורים.
שיעורי גברים מעשנים גבוהים ביותר נרשמו במחוזות הצפון והדרום, ונשים מעשנות במחוזות תל אביב והדרום.
הפילוח לפי אזורים גיאוגרפיים מראה עודף השמנה בגברים תושבי צפון ונשים תושבות מחוז חיפה.
שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול נצפו בערים הגדולות ובמרכז הארץ הן בבני נוער והן במבוגרים.
בקרב בני הנוער שיעורי השתייה הגבוהים ביותר דווחו על ידי אלה המתגוררים בחיפה, ירושלים והערים הגדולות, ואילו בקרב מבוגרים השיעורים הגבוהים
נרשמו בתל אביב, נתניה וכן ישובים יהודיים עם פחות מ 2,000- תושבים.
תעסוקה:
אלה שאינם בכוח העבודה האזרחי מדווחים על שיעורים גבוהים יותר של מחלות לב ולחץ דם גבוה. הדבר נכון גם לגבי סוכרת, כאשר אלה שאינם שייכים לכוח העבודה מדווחים כמעט פי 3 על הימצאות המחלה.
בלתי מועסקים מדווחים פחות על בריאות נפשית טובה ממועסקים, ובין אלה הלא
שייכים לכוח העבודה האזרחי, שיעור המדווחים על בריאות נפשית טובה הוא נמוך
במיוחד.
קיימים פערים משמעותיים בהערכה עצמית של הבריאות בין מועסקים במקצועות
שונים. פועלים בלתי מקצועיים ומקצועיים, פקידים ונותני שירותים מדווחים יותר על
בריאות גרועה מאשר קבוצות אקדמאים ומנהלים. בלתי מועסקים מדווחים על עישון יותר ממועסקים.
פער משמעותי (פי 2) נמצא בעודף משקל בין נשים ששייכות לכוח עבודה אזרחי לבין אלה שאינן שייכות, לטובת הנשים העובדות.
קבוצת אוכלוסייה:
הנתונים מצביעים על תוחלת חיים גבוהה יותר בקרב יהודים ואחרים בהשוואה לערבים, אולם שתי הקבוצות מאופיינות בעלייה מתמדת במדד זה לאורך שנים.
באוכלוסייה הערבית נרשמו שיעורי תמותה ממחלות לב גבוהים יותר לעומת היהודים.
כמו כן, בקרב הערבים נרשמו שיעורים גבוהים יותר של תמותה מסוכרת ומסיבות
חיצוניות.
שיעור התאבדויות בקרב ערבים נמוך בהשוואה ליהודים ואחרים. השיעור הגבוה ביותר בקרב הערבים הוא בגילאי 15-24 , לעומת קבוצת גיל +75 בקרב היהודים.
הפער האבסולוטי בתמותת תינוקות בין המגזר היהודי והערבי הצטמצם בצורה
משמעותית לארוך העשורים האחרונים, אולם הפער היחסי נשמר.
למומים מולדים ולסיבות סב לידתיות תרומה משמעותית להבדל בתמותה בין שני המגזרים.
מחלות לב וכלי דם שכיחות יותר בקרב היהודים, אולם בתקנון לגיל שיעור התחלואה בקרב גברים ערביים גבוה יותר מזה של יהודים.
בקרב נשים לא נמצא הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות.
יהודים בגילאים מבוגרים סובלים יותר מלחץ דם גבוה, ואילו בקרב ערבים השיעורים הגבוהים יותר מדווחים בגילאים צעירים.
אי-שוויון במערכת הבריאות וההתמודדות עמו - 2010
שיעורי התחלואה בסרטן גבוהים יותר בקרב יהודים, אך יציבים יחסית לאורך שני
העשורים האחרונים. לעומת זאת, שיעורי התחלואה בקרב הערבים נמצאים בעלייה
מתמדת מאז תחילת שנות התשעים, אם כי עדיין שיעור החולים נמוך מזה של יהודים.
הסיכון לחלות במחלה ממאירה גבוה משמעותית בקרב היהודים, לעומת הערבים.
בקרב גברים ערביים שיעורים מתוקננים של סוכרת גבוהים פי 1.6 מאשר ביהודים,
ובקרב הנשים נמצא שיעור גבוה פי 1.9 בערביות לעומת יהודיות.
שיעור המוגבלים באוכלוסייה הערבית גבוה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית.
שיעור העוסקים בפעילות גופנית נמוך משמעותית במגזר הערבי
הפערים בבריאות מוצגים על רקע אי-שוויון חברתי-כלכלי ואזורי המאפיין את החברה הישראלית, ותוך התייחסות למרקם התרבותי הייחודי שלה. כמו כן, כולל הדוח סקירה תמציתית אודות הפעילות של משרד הבריאות, קופות החולים ורשויות מקומיות בתחום התמודדות עם אי-השוויון בבריאות.
הדוח מתבסס על מבחר נתונים סטטיסטיים, אפידמיולוגים ומחקריים שפורסמו בישראל בשנים האחרונות ומקיף מגוון תחומים בהם נצפים פערים במצב הבריאות ובתשתיות שירותי הרפואה במדינה.
הממצאים המוצגים בדוח מצביעים הן על הצורך בחיזוק תשתיות שירותי הבריאות באזורי הפריפריה הגיאוגרפית, והן על הצורך בביצוע פעילות רוחבית, לקידום בריאותם של תושבים ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, וכן קבוצות אוכלוסייה בעלות מאפיינים תרבותיים מיוחדים.
ממצאים עיקריים:
פערים בבריאות לפי מאפיינים חברתיים ותרבותיים בישראל -
השכלה:
בין קבוצות אוכלוסייה בישראל קיימים פערים ניכרים בתמותה לפי השכלה. לאורך שני העשורים האחרונים ניכרת הרחבת הפער בתמותה ממחלות לב וכלי דם לפי השכלה, ובמיוחד בקרב נשים יהודיות: בתקופה זו גדל סיכון נשים בעלות השכלה נמוכה למות ביחס לנשים בעלות השכלה גבוהה מפי 2 ליותר מפי 5. הנתונים מעידים על מהפך בהשפעת ההשכלה על תמותה מסרטן שד. ההשכלה הנמוכה הפכה מגורם מגן לגורם סיכון לתמותה.
בתחום התחלואה:
בעלי השכלה נמוכה מדווחים יותר על הימצאות של סוכרת ועל השכיחות גבוהה יותר של הפרעות נפשיות.
בעלי השכלה נמוכה סובלים יותר ממוגבלות פיזית: בקרב בעלי השכלה של 13 שנות לימוד ויותר אחוז המוגבלים מסתכם ב- 12% , זאת לעומת 18% בקרב בעלי השכלה תיכונית ו- 40% בין אלה שסיימו עד 9 שנות לימוד.
הנתונים מצביעים על פער משמעותי בהערכה עצמית לפי השכלה. בעלי תעודה אקדמית מדווחים פי 5 על בריאות טובה מאוד ביחס לאלה שלא למדו.
קיימת התאמה בין רמת ההשכלה לבין התנהגות מסכנת בריאות: עם העלייה בשנות לימוד עולה בהתמדה שיעור העוסקים בפעילות גופנית, ויורד שיעור המעשנים. לעומת זאת, עלייה בשנות ההשכלה מעלה בשיעור ניכר את רמת צריכת האלכוהול.
אי-שוויון במערכת הבריאות וההתמודדות עמו - 2010
הכנסה:
ככל שרמה חברתית- כלכלית של היישוב גבוהה יותר, כך יורדים שיעורי התמותה הכללית באוכלוסייה.
קבוצות אוכלוסייה בעלות מעמד חברתי-כלכלי נמוך מאופיינות בתחלואה גבוהה יותר בסוכרת ואסטמה. ההבדל המשמעותי נרשם בגילאים הצעירים.
בעלי הכנסה נמוכה נמצאים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעות נפשיות חמורות.
קיימים הבדלים ניכרים בתחלואה דנטאלית לפי רמת ההכנסה. מיעוטי הכנסה סובלים יותר מתחלואה דנטאלית. מצבם של הקשישים בקרבם קשה במיוחד: רוב מוחלט של הקשישים העניים מדווחים על הימצאות בפה של שיניים תותבות לפחות בלסת אחת.
הערכה עצמית של בריאות גבוהה יחסית בקרב בעלי הכנסה גבוהה: יותר ממחצית בעלי הכנסה לנפש 4,001 ומעלה דיווחו על בריאות טובה מאוד, זאת לעומת כשליש בקרב בעלי הכנסה נמוכה מתחת ל- 2,000 ש''ח.
קיים מתאם חיובי בין שיעורי השתייה לבין הכנסה:
ככל שהכנסה גבוהה יותר, כך שיעורי השתייה גבוהים יותר.
קיימת חפיפה בין רמה חברתית- כלכלית של היישוב לבין שיעור בעלי מוגבלות. ביישובים.
עניים יותר (רמות 1-3 במדד חברתי- כלכלי) המוגבלים מהווים כרבע ( 24% ) מכלל התושבים.
אזור מגורים:
בין האזורים השונים במדינה קיימים הבדלים ניכרים בתוחלת חיים. תוחלת החיים
הגבוהה ביותר נצפתה במחוז ירושלים והמרכז, והנמוכה ביותר במחוז הצפון והדרום.
ברמה יישובית הפער בתוחלת חיים מגיע לכ- 8 שנות חיים. הישובים בהם נמצאה תוחלת חיים נמוכה יחסית, שייכים למעמד חברתי-כלכלי נמוך יותר ונמצאים לרוב באזורי פריפריה.
שיעורי תמותה כללית גבוהים יותר נמצאו באזורי דרום, צפון וחיפה. שיעורים גבוהים יותר מאפיינים ישובים ערביים, אך גם ישובים יהודיים ברמה חברתית- כלכלית נמוכה.
בנפות צפת, חדרה, כנרת, עכו ויזרעאל נצפו שיעורי תמותה ממחלות לב גבוהים יחסית ביחס לממוצע הארצי.
שיעורי תמותה משאתות ממאירות גבוהים יותר מהשיעור הארצי נמצאו בנפות אשקלון וחיפה ובמידה קטנה יותר בנפת תל אביב ונפת באר שבע. שיעורים נמוכים ביותר נמצאו בנפות ירושלים ויו''ש.
בנוגע לשיעורי התאבדות, השיעור הגבוה לגברים יהודים ואחרים נרשם במחוזות חיפה, והנמוך במחוזות ירושלים ויו''ש. בנפות השרון, חדרה, חיפה, יזרעאל ובאר שבע, נרשם שיעור גבוה בהשוואה לשאר הנפות. ביישובים עירוניים שיעור התאבדויות גבוה בהשוואה לישובים כפריים.
בעשור האחרון חלה ירידה משמעותית בתמותת תינוקות בכל המחוזות, כאשר השינוי המשמעותי ביותר נצפה במחוזות חיפה, צפון וירושלים.
תושבי הדרום מדווחים יותר על הימצאות מחלת לב ועל לחץ דם גבוה לעומת התושבים באזורים אחרים. תושבי הצפון המבוגרים מדווחים יותר מתושבי אזורים אחרים על הימצאות מחלת הסוכרת.
שיעורי תחלואה במחלות ממאירות בנפת חיפה ממשיכים להיות גבוהים ויציבים במשך העשור האחרון. מספר החולים בפועל גבוה ב 23%-22%- ממספר החולים הצפוי באותה אוכלוסיה.
בנפת תל אביב קיימת עלייה מתמדת בשיעורי תחלואה מאז 1997 , כאשר
עודף הסיכון הגיע מ- 12% ל- 20% בשנת 2005.
נמצא מתאם בין רמת העיור לבין התחלואה במחלות ממאירות: בנפות עם רמת עיור גבוהה יותר, נצפו שיעורי תחלואה גבוהים יחסית.
תושבי הדרום מדווחים פחות מתושבי אזורים אחרים על הערכה עצמית של בריאות נפשית טובה, ואילו אלה המתגוררים בירושלים מתאפיינים בהערכה גבוה של בריאותם הנפשית ביחס לשאר האזורים.
שיעורי גברים מעשנים גבוהים ביותר נרשמו במחוזות הצפון והדרום, ונשים מעשנות במחוזות תל אביב והדרום.
הפילוח לפי אזורים גיאוגרפיים מראה עודף השמנה בגברים תושבי צפון ונשים תושבות מחוז חיפה.
שיעורים גבוהים של שימוש באלכוהול נצפו בערים הגדולות ובמרכז הארץ הן בבני נוער והן במבוגרים.
בקרב בני הנוער שיעורי השתייה הגבוהים ביותר דווחו על ידי אלה המתגוררים בחיפה, ירושלים והערים הגדולות, ואילו בקרב מבוגרים השיעורים הגבוהים
נרשמו בתל אביב, נתניה וכן ישובים יהודיים עם פחות מ 2,000- תושבים.
תעסוקה:
אלה שאינם בכוח העבודה האזרחי מדווחים על שיעורים גבוהים יותר של מחלות לב ולחץ דם גבוה. הדבר נכון גם לגבי סוכרת, כאשר אלה שאינם שייכים לכוח העבודה מדווחים כמעט פי 3 על הימצאות המחלה.
בלתי מועסקים מדווחים פחות על בריאות נפשית טובה ממועסקים, ובין אלה הלא
שייכים לכוח העבודה האזרחי, שיעור המדווחים על בריאות נפשית טובה הוא נמוך
במיוחד.
קיימים פערים משמעותיים בהערכה עצמית של הבריאות בין מועסקים במקצועות
שונים. פועלים בלתי מקצועיים ומקצועיים, פקידים ונותני שירותים מדווחים יותר על
בריאות גרועה מאשר קבוצות אקדמאים ומנהלים. בלתי מועסקים מדווחים על עישון יותר ממועסקים.
פער משמעותי (פי 2) נמצא בעודף משקל בין נשים ששייכות לכוח עבודה אזרחי לבין אלה שאינן שייכות, לטובת הנשים העובדות.
קבוצת אוכלוסייה:
הנתונים מצביעים על תוחלת חיים גבוהה יותר בקרב יהודים ואחרים בהשוואה לערבים, אולם שתי הקבוצות מאופיינות בעלייה מתמדת במדד זה לאורך שנים.
באוכלוסייה הערבית נרשמו שיעורי תמותה ממחלות לב גבוהים יותר לעומת היהודים.
כמו כן, בקרב הערבים נרשמו שיעורים גבוהים יותר של תמותה מסוכרת ומסיבות
חיצוניות.
שיעור התאבדויות בקרב ערבים נמוך בהשוואה ליהודים ואחרים. השיעור הגבוה ביותר בקרב הערבים הוא בגילאי 15-24 , לעומת קבוצת גיל +75 בקרב היהודים.
הפער האבסולוטי בתמותת תינוקות בין המגזר היהודי והערבי הצטמצם בצורה
משמעותית לארוך העשורים האחרונים, אולם הפער היחסי נשמר.
למומים מולדים ולסיבות סב לידתיות תרומה משמעותית להבדל בתמותה בין שני המגזרים.
מחלות לב וכלי דם שכיחות יותר בקרב היהודים, אולם בתקנון לגיל שיעור התחלואה בקרב גברים ערביים גבוה יותר מזה של יהודים.
בקרב נשים לא נמצא הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות.
יהודים בגילאים מבוגרים סובלים יותר מלחץ דם גבוה, ואילו בקרב ערבים השיעורים הגבוהים יותר מדווחים בגילאים צעירים.
אי-שוויון במערכת הבריאות וההתמודדות עמו - 2010
שיעורי התחלואה בסרטן גבוהים יותר בקרב יהודים, אך יציבים יחסית לאורך שני
העשורים האחרונים. לעומת זאת, שיעורי התחלואה בקרב הערבים נמצאים בעלייה
מתמדת מאז תחילת שנות התשעים, אם כי עדיין שיעור החולים נמוך מזה של יהודים.
הסיכון לחלות במחלה ממאירה גבוה משמעותית בקרב היהודים, לעומת הערבים.
בקרב גברים ערביים שיעורים מתוקננים של סוכרת גבוהים פי 1.6 מאשר ביהודים,
ובקרב הנשים נמצא שיעור גבוה פי 1.9 בערביות לעומת יהודיות.
שיעור המוגבלים באוכלוסייה הערבית גבוה יותר מאשר באוכלוסייה היהודית.
שיעור העוסקים בפעילות גופנית נמוך משמעותית במגזר הערבי
